גרשון רזיה

נולדה בשנת 1932 בתל-אביב. למדה בבית־הספר העממי "בלפור" והמשיכה בתיכון "בלפור". היתה חברה ב"הפועל" תל־אביב, הצטיינה בספורט ובהתעמלות אמנותית, השתתפה בתחרויות ארציות וזכתה בפרסים על הישגיה. ב־1944 גוייסה ללח"י. בגיל 16 שינתה את שמה לרזיה וזה היה גם הכינוי שלה בלח"י. היתה פעילה במחלקת הנוער, עסקה בהפצת חומר ובהדבקת כרוזים. בשייח־מוניס היתה בת יחידה בקבוצת לוחמים, שעסקה בתרגילי שדה ובלימוד שימוש בנשק. רזיה נאסרה פעמיים, ובכל פעם הצליחה לברוח מידי הבריטים. אחר הכרזת המדינה, התגייסה רזיה לצה"ל, סיימה קורס קצינות ב"דורה", הייתה קצינת ספורט. לאחר שחרורה מצה"ל, למדה במכון וינגייט, והיא בוגרת המדרשה. בשנת 1953 נישאה לדוד גרשון, שאף הוא היה חבר לח"י. רזיה היתה מורה להתעמלות, לבלט קלאסי ומודרני, היתה לה להקת רקדניות. היא ניהלה קייטנות בינלאומיות בכפר הירוק לנוער מהארץ ומחו"ל, ולימדה "הליכות ונימוסין".
בשנים 1983–1990 למדה אומנות, ציור ופיסול. היא בוגרת מכון אבני והשלימה לימודיה באיטליה וצרפת. חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל.
בפסליה בולטת השפעת הגומלין בין הבלט, התנועה ובין אמנות הפיסול והציור. פסליה יצוקים ברונזה, ולמרות קשיות החומר, חש הצופה בעדנה וברוך במלוא עוצמתם. ב־1993 בתערוכה בינלאומית בצרפת, זכתה בפרס על פסל ההריון – "כך העברתי נשק במחתרת", אותו תרמה למוזיאון לח"י. כמו־כן תרמה למוזיאון את דיוקנו של יאיר שטרן אותו פיסלה. פיסלה דיוקנאות של אישים מפורסמים נוספים, ביניהם מאיר שמגר, ביל קלינטון, בנימין נתניהו, המלך חוסיין, יצחק מודעי, ושמעון פרס.