בן שאול דדי

דדי בן שאול (1932-2018) היה צייר, אמן הדפס וקרמיקאי ישראלי, ומורה באקדמיה בצלאל. הוא נולד בירושלים, שבה חי ופעל במשך רוב שנותיו, והיה שותף הן לפעילות האוונגרד המקומית והן להמשך מסורת הציור מן ההתבוננות. נופים, דיוקנאות וטבע דומם עמדו במרכז יצירתו הבוגרת. בעבודותיו מתקיים קשר הדוק בין רישום, צבע וחומר, ובין הידיעה הטכנית של מלאכת האמנות לבין החוויה האישית של המפגש עם הנושא המצויר.

דרכו לאמנות עברה גם בתחומי הטבע והמחקר. הוא למד זואולוגיה, עסק בצפרות וברישום ציפורים, ובהמשך עבד כשרטט בחפירות ארכאולוגיות, ובהן בית שערים וחצור. במקביל למד פיסול אצל רודי להמן וקדרות אצל הדוויג גרוסמן בירושלים. ההתנסות בעבודה בחומר ובתיעוד חזותי קדמה ללימודיו באירופה. בשנת 1958 הציג בגלריה ספראי בירושלים, ובשנה שלאחר מכן נסע לפירנצה ובהמשך לפריז, שם התמחה בליתוגרפיה בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות.

לאחר שובו השתלב בחוגי האמנות הניסיונית בארץ. הוא נמנה עם אמני ״עשר פלוס״, השתתף בפעילות ״משקוף״ בירושלים ובהמשך גם בקבוצת ״רדיוס״. מסגרות אלה הפגישו אותו עם ניסיונות לחבר בין תחומי אמנות ועם דרכי תצוגה שאינן מסתפקות בציור מסורתי. לצד הפעילות הקבוצתית פיתח גוף עבודות בהדפס, והפעיל מכבש בביתו. הקשר עם סדנת ההדפס ירושלים ועם סדנת ברסטון היה חלק מפעילותו בתחום, שבו עסק גם כמורה וכבעל ידע טכני מעמיק.

במהלך שנות השבעים והשמונים התחזק ביצירתו העיסוק בציור פיגורטיבי, צבעוני ואקספרסיבי. הוא חזר אל מסורות של ציור נוף ואל אמנים מן המאות השמונה עשרה והתשע עשרה ומראשית המאה העשרים. ירושלים וסביבתה היו עבורו מרחב עבודה יומיומי: הוא צייר את המראות שמסביב לאבו טור, את העמקים ואת קווי הבניינים. הנוף לא שימש תרגיל בתיעוד בלבד. רישומים שנעשו בחוץ יכלו להמשיך ולהשתנות באמצעות הצבע, כך שהציור הסופי נשען גם על זיכרון הישיבה במקום.

ההדפס אפשר לבן שאול לבחון את היחסים שבין קו, צפיפות ואור. בפרויקט ״עשרים שנים לאיחוד ירושלים״ של סדנת ההדפס, שנוצר בשנים 1984-1987, השתתף לצד אמנים נוספים ביצירת תצריבים גדולי ממדים. עבודתו ביטאה את זיקתו לתיאורי הנוף הירושלמי. בשנת 1987 הוצגה בסדנה תערוכת ההדפסים ״הדפסי מוות וחיים״. עצם המעבר בין רישום, ליתוגרפיה, תצריב וציור מדגיש כי עניינו בנוף לא היה תלוי בטכניקה אחת, אלא התפתח דרך אפשרויות שונות של סימון והנחת צבע.

בן שאול לימד בבצלאל במשך יותר משני עשורים, עמד בראש המחלקה לאמנות בשנים 1977-1979 ובהמשך בראש הקתדרה לחקר טכנולוגיות וחומרים בציור. בהוראתו ביקש להקנות כלים מעשיים ובה בעת לעודד את התלמידים למצוא דרך ביטוי עצמאית. בשנת 2015 הוענק לו אות יקיר בצלאל. בעשור האחרון לחייו התגורר באילניה שבגליל התחתון. למרות פגיעה קשה בראייתו המשיך לצאת לצייר בטבע, וההתבוננות הישירה שולבה יותר ויותר בזיכרון, בתחושה ובדמיון.

בשנת 2012 נערכה בבית האמנים בירושלים התערוכה ״נוף, דיוקן, טבע דומם: שלושה עשורים״, באוצרות אילן ויזגן. היא התמקדה בעבודות על נייר והציגה את מגוון הנושאים שליוו אותו, לצד פרק שהוקדש לציוריו מאילניה. התערוכה הדגישה את חשיבות תהליך העבודה ואת האפשרות לחזור אל אותו מראה וליצור בכל פעם תמונה אחרת. בן שאול נפטר בשנת 2018, והותיר יצירה רב תחומית לצד תרומה ממושכת להוראת הציור וההדפס בישראל.