בלאיש אבי

אבי בלאיש, יליד הוד השרון בשנת 1954, הוא צייר שעבודתו נעה בין התבוננות ריאליסטית לבין מצבים סוריאליסטיים. חפצים ביתיים, רהיטים, בעלי חיים ונופים פתוחים משמשים אותו לבניית תמונות שבהן המוכר מקבל הקשר בלתי צפוי. הוא מצייר בשמן ובאקריליק, ומקפיד על רישום מפורט, על עיצוב נפח ועל תיאור פני השטח של האובייקטים. גם כאשר הצירוף דמיוני, כל אחד ממרכיביו שומר על נוכחות חומרית ברורה.

העניין בציור החל בילדותו, בעידודה של אמו. סביבת המגורים הכפרית וחפצי היומיום סיפקו לו נושאים ראשונים להתבוננות ולרישום. כלים, רהיטים ופריטים מן הבית והחצר היו חלק מעולם הדימויים שממנו צמח. בנעוריו התחנך בקיבוץ כנרת, ובגיל שש עשרה החל ללמוד אמנות. לצד הלימודים המשיך להתנסות באופן עצמאי בחומרים ובדרכי עבודה, ופיתח בהדרגה את אוצר הצורות ואת הטכניקה המזוהים עם ציוריו.

במהלך שירותו הצבאי עסק גם בפרויקטים אמנותיים ובעיצוב בסיסים. לאחר השחרור עבד בתחום העיצוב הגרפי וציור השלטים, השתתף בפרויקטים גדולים ובהמשך ניהל סטודיו. לצד העבודה המקצועית המשיך לצייר ולהציג. פעילותו נפרשה אפוא בין עשייה חזותית שימושית, המחייבת תכנון וביצוע, לבין יצירה אישית המתמקדת בדימוי הבודד ובאפשרויות החיבור בין חפצים, זיכרונות ונוף. בציוריו ניכרת תשומת לב לגבולות הצורה וליחסים שבין האובייקט לסביבתו.

הטבע הדומם תופס מקום מרכזי ביצירתו. שולחן ערוך בחפצים, כלי עבודה של צייר, מזוודה, שטיח או ספה הופכים לנושא בפני עצמו. בציורים כגון ״ספה אדומה״, ״מזוודה עם שטיח אדום״ ו״פלטה ציור וכלים על שולחן״, הבחירה בחפץ יומיומי מבליטה את צורתו ואת המטען הביתי שהוא נושא. אלה אינם רק פריטים שנועדו למלא חלל: הם מאפשרים לעסוק בזיכרון, במגע ובסביבה האנושית גם בלי להציב דמות במרכז התמונה.

לצד החפצים הביתיים חוזרים בעבודותיו דגים, ציפורים ודימויים מעולם השחמט. המשחק מספק לו מערכת של צורות מוכרות, אך הוא מוציא אותה מן ההקשר הרגיל של תחרות בין שני שחקנים. בעבודה ״סוס לבן״, למשל, מופיע סוס בתוך נוף המשולב בלוח שחמט. החיבור בין בעל החיים לבין המשטח הגאומטרי יוצר תמונה שניתן לזהות את פרטיה, אך לא לקרוא אותה כתיאור של מקום ממשי. המתח הזה הוא אחד המאפיינים של ציורו הסוריאליסטי.

בלאיש מתאר את עבודתו באקריליק כתהליך הכולל מריחה ושפשוף חוזרים, שבאמצעותם הוא מבקש להגיע למשטח חלק. אופן הביצוע מאפשר להדגיש הבדלים בין בד, עץ, חפץ צבוע וגוף חי, ולבנות תחושת עומק באמצעות אור וצל. ברפרטואר שלו מצויים גם ציורי נוף, סצנות ים ועבודות שבהן חפץ ביתי ניצב בתוך הטבע. המעבר בין פנים לחוץ מרחיב את הטבע הדומם מעבר למסגרת החדר או השולחן.

תערוכתו הראשונה נערכה בהוד השרון בשנת 1968. בשנת 1980 הציג תערוכת יחיד בבית יד לבנים בפתח תקווה, ובהמשך השתתף בתערוכות בבית האמנים בתל אביב. בשנות האלפיים הוצגו עבודותיו גם במסגרת Art Expo בניו יורק. בין תחנות התצוגה הנוספות שלו היו Arts Pearl Studio בתל אביב ותיאטרון ירושלים. לאורך השנים המשיך לפתח במקביל ציור ריאליסטי וציור המבוסס על צירופים דמיוניים, תוך שמירה על החפץ המצויר כנקודת מוצא מרכזית.