בן חורין נועם

נועם בן חורין (1953-2015) היה צייר ואדריכל ישראלי, שגדל בקיבוץ נווה איתן שבעמק בית שאן. יצירתו התפתחה מתוך מפגש בין זיכרונות הנוף של ילדותו לבין הסביבה העירונית שבה חי בבגרותו. הוא צייר בעיקר בשפה מופשטת ומופשטת למחצה, ובה רשמים ממקומות ממשיים עברו שינוי והפכו למערכות של צבע וצורה. הנוף נותר נקודת מוצא, אך הציור לא ביקש למסור תיאור מדויק של אתר מסוים אלא לעבד חוויה וזיכרון.

בן חורין סיים את לימודיו בבצלאל בשנת 1982, ועסק לאורך חייו הן באמנות והן באדריכלות. דרכו בתצוגה החלה עוד קודם לכן: בשנת 1975 הציג תערוכת יחיד בגלריה ידי אמן ביפו, ובשנה שלאחר מכן השתתף בתערוכה בצוותא בתל אביב. בהמשך הציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות בישראל ובאירופה. פעילותו לא התמקדה במוסד אחד, אלא נפרשה בין גלריות מסחריות, חללי אמנות ומרכזים ציבוריים, שבהם הוצגו שלבים שונים בעבודתו.

זיכרונות השדות והמרחבים של עמק בית שאן שבו ועלו בציוריו גם כשחי בתל אביב. הם התערבבו ברשמי העיר, בדימויים חולפים ובאירועי ההווה. בתיאור תערוכתו ״תחנות ציורים״ הודגש כי גם הלך הרוח וחשיפה לחדשות השתתפו ביצירת התמונה. מתוך כך, אפשר לראות בציוריו מפגש בין מקום שנשמר בזיכרון לבין חיים המתרחשים בזמן הציור. המעבר להפשטה איפשר לשתי הסביבות להתקיים יחד, מבלי להפריד ביניהן לשתי תמונות נוף עצמאיות.

בתערוכה קבוצתית של גלריה אנגל לקראת שנת 2000 תוארו המבנים הריבועיים בעבודותיו כחלונות אטומים שאל תוכם חודרים מרכיבים אחרים. דימוי החלון מציע דרך להבין את היחס שבין מסגרת לבין מה שמופיע בתוכה: הוא מסמן גבול, אך גם אפשרות של מעבר. בתיאור הגלריה הוצגה ההפשטה שלו כביטוי לנקודת מבט אישית על הקיום האנושי. הצורה הגאומטרית אינה אפוא רק פתרון לארגון התמונה, אלא רכיב בתוך עיסוק ביחסים שבין פנים לחוץ ובין פתיחות לסגירות.

בשנת 2014 הציג בן חורין את ״תחנות ציורים 2007-2014״ בחצר המבנה ששימש בעבר כסטודיו של הצלם אברהם סוסקין, ברחוב לילינבלום בתל אביב. בן חורין התגורר במקום, ובחר לערוך את התערוכה בגינת הבית כמחווה לצלם שתיעד את ראשית העיר. הוצגו בה ציורי שמן על בד שנעשו לאורך שבע שנים. הבחירה בחצר הבית חיברה את העבודות למרחב חייו היומיומי, ובו בזמן הציבה את נופי הזיכרון האישיים שלו בתוך אתר בעל זיכרון עירוני והיסטורי משלו.

בין תחנות התצוגה הנוספות שלו היו תערוכות יחיד בגלריה אנגל בשנים 1988 ו-1997, בגלריה דנון בשנות התשעים, ובמרכז לאמנויות הבמה בתל אביב בשנת 2001. בשנת 2010 הציג תערוכת יחיד במרכז חייק לאמנות עכשווית ביפו. במקביל השתתף בתערוכות קבוצתיות, ובהן ״החיפוש אחר העיר האבודה״ בגלריה אנגל בשנת 2008. שמות התערוכות והעבודות משקפים את נוכחותם המתמשכת של מקום, עיר ותחנות חיים במהלך יצירתו, לצד השפה המופשטת שבה בחר לעבוד.

בן חורין נפטר בשנת 2015. בשנה שלאחר מכן הוצגה בגלריה בן עמי בתל אביב תערוכת מחווה לזכרו, ביוזמת בת זוגו רותי כרמון ובאוצרות יוחנן הרסון. התערוכה כללה ציורים מופשטים מתקופתו המאוחרת שטרם הוצגו קודם לכן. היא הרחיבה את ההיכרות עם הפרק האחרון בעבודתו, והציגה את המשך עיסוקו בציור גם מעבר לתערוכות שנערכו בחייו.