אפשטיין יעקב

יעקב אפשטיין (1880-1959) היה פסל בריטי יליד ניו יורק, מן הדמויות המרכזיות בהתפתחות הפיסול המודרני בבריטניה. הוא גדל במשפחה יהודית של מהגרים בלואר איסט סייד, והחל לרשום בילדותו. הרחובות הצפופים, השווקים והאנשים שסביבו היו מקור מוקדם להתבוננות. לאחר לימודים בניו יורק ועבודה בבית יציקה לברונזה נסע לפריז להמשך הכשרתו. בשנת 1905 התיישב בלונדון, שבה נוצר חלק ניכר מעבודתו ונבנה מעמדו כאמן.

אפשטיין התעניין בפיסול עתיק ובאמנות מאפריקה ומאסיה, בתקופה שבה ההוראה האקדמית באירופה נשענה בעיקר על המסורת היוונית והרומית. המפגש עם מסורות אחרות הרחיב עבורו את האפשרויות לעיצוב גוף ופנים. בעבודות האבן העדיף לעיתים גילוף ישיר, שבו תכונות הגוש משפיעות על צורת הפסל. דרך זו שונה מפיתוח דגם מוקדם והעברתו לאבן, והיא מעניקה למפגש עם החומר מקום מכריע בתהליך היצירה ובנפח המתקבל.

כבר בראשית דרכו בלונדון עוררה עבודתו מחלוקת. דמויות העירום שיצר בשנת 1908 לבניין האגודה הרפואית הבריטית זעזעו חלק מן הציבור, בשל הצגת הגוף ובשל התרחקותו מן האידיאל המקובל של פיסול ציבורי. גם המצבה שעיצב לקברו של אוסקר ויילד בבית העלמין פר לשז בפריז עוררה תגובות חריפות. העימותים סביב יצירותיו נגעו הן לנושאים שהציג והן לשאלה כיצד יכול פיסול מודרני להיראות ולהשתלב במרחב ציבורי.

אחת מעבודותיו הניסיוניות החשובות היא 'Rock Drill', שנוצרה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. בגרסתה המקורית שילבה דמות גבס זוויתית, דמוית מכונה, עם מקדח סלעים ממשי. החיבור בין גוף מפוסל לכלי תעשייתי ערער את ההפרדה בין פסל לבין חפץ מן העולם המודרני. בהמשך פירק אפשטיין את העבודה, הסיר את המקדח ושינה את הדמות לטורסו שנוצק במתכת. השינוי נקשר גם לאווירה שנוצרה בעקבות ההרס והפגיעה האנושית של המלחמה.

לצד העבודות המונומנטליות והניסויים בצורה, היה אפשטיין פסל דיוקנאות פורה. הוא יצר דיוקנאות של בני משפחה, ידידים ואנשי ציבור, ובהם ג'ורג' ברנרד שו, פול רובסון ווינסטון צ'רצ'יל. בעבודות אלה פיסל בחומר ולאחר מכן יצק בברונזה. פני השטח שומרים לעיתים על עקבות המגע והעיצוב, כך שהראש אינו נראה כאובייקט מלוטש וסגור. המרקם המשתנה מעניק לפנים חיוניות ומדגיש את המפגש בין ההתבוננות באדם לבין תהליך הפיסול.

נושאים מקראיים, דתיים וספרותיים ליוו אותו לאורך השנים. בשנת 1940 החל לעבוד על 'יעקב והמלאך', שהוצג בשנת 1942. בשנים 1944-1945 יצר את 'לוציפר', בהשראת 'גן העדן האבוד' של ג'ון מילטון. באותה תקופה עסק גם בציור פרחים, בעקבות הזמנה לסדרת עבודות. המעבר בין דמות מונומנטלית, דיוקן וציור מעיד על רוחב תחומי עבודתו, שלא הצטמצמו לסגנון אחד או לאופן טיפול יחיד בגוף האנושי.

בשנות החמישים קיבל הזמנות רבות ליצירות ציבוריות, ובהן עבודות לקתדרלות ולמרחבים עירוניים. בשנת 1954 הוענק לו תואר אבירות. הוא נפטר בלונדון בשנת 1959, לאחר קריירה שבה התקיימו זה לצד זה מחלוקת ציבורית והכרה מוסדית. עבודותיו נשמרות במוזיאונים ובאוספים מרכזיים, והארכיון בגלריה החדשה בוולסול מאפשר להתחקות אחר קשריו, תהליכי עבודתו והמקום שתפס בהתפתחות הפיסול במאה העשרים.