אזן אריה

אריה אזן, יליד גרמניה בשנת 1934, הוא צייר ישראלי שעבודתו התפתחה מן ההפשטה של 'אופקים חדשים' אל ציור פיגורטיבי ואל שילובים בין ציור לחומר. הוא הגיע לארץ עם משפחתו בילדותו, גדל בתל אביב והתגורר במשך שנים בקיבוץ צובה. בשנת 1978 עבר לירושלים, שנעשתה אחד ממוקדי יצירתו. לאורך דרכו בחן את היחסים בין מראה מזוהה לבין המשטח המצויר, ואת האפשרות לשנות את משמעותו של מקום באמצעות צבע, חיתוך ובחירת נקודת מבט.

בשנים 1948-1951 למד בסטודיו של אהרן אבני בתל אביב, ובשנים 1951-1952 למד בבצלאל בירושלים. בשנים 1957-1958 השתלם באקדמיית גרנד שומייר בפריז. בשלהי שנות החמישים השתתף בפעילות 'אופקים חדשים', ובשנת 1959 הציג בתערוכת הקבוצה במוזיאון תל אביב. בשנת 1963 השתתף גם בתערוכתה בעין חרוד ובביאנלה בפריז. השתלבותו בקבוצה הציבה את עבודתו בתוך הדיון על ציור מופשט ועל הקשר שבין האמנות בישראל להתפתחויות מחוצה לה.

יצירתו המוקדמת התאפיינה בצמצום צבעוני ובמחוות מכחול מודגשות. במקום לבנות תמונה באמצעות תיאור מפורט של עצמים, בחן אזן יחסים בין משטחים, כתמים וקווים. לעיתים התרכז בגוונים קרובים ובשילובים של אפור, כך שההבדלים הקטנים ביניהם נשאו חלק ניכר מן המתח הציורי. הזיקה ליוסף זריצקי ניכרה בראשית דרכו, אך בהמשך פיתח סדר פנימי משלו, הנשען על בחירה וארגון של מרכיבי התמונה ולא רק על התרשמות ישירה מן הנוף.

בשנות השבעים הרחיב את העיסוק במשטח עצמו. הוא התנסה באסמבלאז' ובטכניקות המעניקות לבד נוכחות של אובייקט, לצד הצבע המונח עליו. בעבודות מן השנים 1970-1975 בלט הלבן, והפעולות בתוך המשטח, ובהן חריטה וחירור, יצרו יחסים בין סימן מצויר לבין פגיעה ממשית בחומר. בשנת 1975 הוצגה בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל אביב תערוכת ציורים ורישומים שיצר בשנים 1974-1975, שהציגה פרק זה בעבודתו.

משנות השמונים פנה אזן במידה גוברת לציור פיגורטיבי, ובמיוחד לעבודה בצבעי מים. בתים, דלתות, חלונות, רחובות ומראות נוף תפסו מקום מרכזי בעבודותיו. ירושלים מופיעה הן במבט רחב על גגותיה והן בפרטים קרובים של מבנים ופתחים. מראות מתל אביב, ובהם רחובות ונופי חוף, מצטרפים לעולם זה. המעבר לדימוי מזוהה לא ביטל את העניין במבנה: קו קיר, מסגרת חלון או כתם צל מוסיפים לארגן את הציור כמערכת של צורות.

את העיסוק בנוף העירוני המשיך גם בהדפס. בסדנת ההדפס ירושלים מתועדות עבודות שלו כגון 'ברושים', 'ברושים במשכנות', 'הר ציון' ו'בית במוסררה'. בהמשך שב אל צבעי מים שיצר בשנות השמונים והשתמש בהם כבסיס לציורי שמן ולעבודות תלת-ממדיות בטכניקה מעורבת. החזרה אל דימוי מוקדם נעשתה אמצעי להעברתו למדיום אחר, שבו היחסים בין שטיחות, עומק ומרקם מקבלים צורה חדשה.

אזן הציג לאורך השנים בישראל, באירופה ובארצות הברית. בין תחנות פעילותו תערוכה בגלריה רינה בניו יורק בשנת 1965, תערוכות במוזיאון תל אביב ובבית האמנים בירושלים, ותצוגות בגלריות ובחללי אמנות בירושלים גם בעשורים מאוחרים יותר. מגוון התקופות בעבודתו מלמד על עניין מתמשך באפשרויות הציור: מן המשטח המופשט והמצומצם אל המקום המוכר, ומן הרישום והצבע אל האובייקט והחלל.