בירן חיים

חיים בירן, יליד מקנס שבמרוקו בשנת 1950, הוא אמן, פסל ואדריכל ישראלי. עבודתו מחברת בין ניסיון ממושך בתכנון ובעיבוד חומרים לבין פיסול אישי, שבו דמויות, חפצים וסמלים מקבלים צורות בלתי צפויות. הוא בוגר הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון בחיפה, ופועל גם בתחום הכתיבה. בפסליו משולבים עץ, מתכות וחומרים פולימריים, לעיתים בצבעוניות מודגשת ובגישה שיש בה הומור וזיקה לסוריאליזם.

בירן עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1956 וגדל בחיפה ובהמשך בקריית אתא. אביו היה נגר ואמו תופרת, וההיכרות עם מלאכת היד קדמה להכשרתו המקצועית. כבר בילדותו למד ציור במועדון ויצו בחיפה, אצל המורה ויולה. בעדותו על אותה תקופה סיפר כי המשיכה לאמנות החלה בגיל עשר ונשמרה לאורך השנים. גם כאשר פנה ללימודי אדריכלות ולעבודה בתעשייה, המשיך לצייר ולהתעניין בפיסול.

לאחר לימודיו עסק בתכנון אדריכלי, ובהמשך היה שותף ומנהל בחברות בתחום העץ במשך יותר משלושה עשורים. הניסיון המעשי הקנה לו היכרות עם תכונות החומר ועם אפשרויות החיבור, העיבוד והבנייה. בגיל 59 פרש מעולם העסקים והקדיש את זמנו מחדש ליצירה ולכתיבה. המעבר לא היה ניתוק מן העיסוק הקודם: העץ נותר חומר מרכזי בעבודתו, אך תפקידו השתנה מחומר בנייה לרכיב בתוך דימוי וסיפור אישי.

בירן תיאר את הקשר עם האמן פרנק קולודני כגורם שעודד אותו לחשוב מחדש על אמנות ועל אפשרויותיה. שיחותיהם על מרסל דושאן ועל היכולת לשנות את משמעותו של חפץ סייעו לו בפיתוח דרכו. במקביל החל לכתוב פרוזה שירית המחברת בין זיכרונות ילדות לבין חוויות מחייו הבוגרים. לפי תיאורו, גם החומרים והצורות בפסליו קשורים לתחנות בחייו, ולכן הכתיבה והפיסול אינם תחומים נפרדים לחלוטין אלא שתי דרכים לעבד חוויה וזיכרון.

ביצירתו הפיסולית משתמש בירן בפליז, בנחושת, בעץ ובחומרים נוספים, בלי להתחייב לטכניקה אחת. בין עבודותיו מצויים פסלים מעץ וברזל, עבודות בפיברגלס ודמויות מחומרים פולימריים צבועים. החיבור בין חומרים שונים מאפשר לו לעבור בין מבנה גיאומטרי לדמות אורגנית ובין משטח חלק למרקם טבעי. לעיתים מתקבלת דמות בעלת אופי משועשע, ולעיתים ההצבה והכותרת מעניקות לאובייקט משמעות סמלית. הבחירה בחומר היא חלק מבניית הדימוי, ולא רק דרך לבצע אותו.

בפסל ״כמיהה״ בחן בירן כיצד דימוי יכול להתהוות מתוך היחסים שבין חלקים שאינם מחוברים. שישה קווים יוצרים במבט מתאים צורת מגן דוד, והאור מוסיף לעבודה דימוי של צל. ביצירה ״מכתב למרסל״ חזר אל דושאן ואל השאלה כיצד חפץ שימושי משתנה כאשר הוא מוצב כהצעה אמנותית. שתי העבודות מדגימות היבטים שונים של יצירתו: חשיבה מרחבית הנובעת מן האדריכלות, ועיסוק במשמעות התרבותית הנלווית לחפץ ולסמל.

בירן הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו״ל, והוא חבר באגודת הציירים והפסלים בישראל, חיפה והצפון. לצד פעילותו החזותית פרסם ספרים והשתתף באנתולוגיות. ביצירתו מתקיים קשר מתמשך בין המילה הכתובה לבין העבודה בחומר: זיכרון יכול להופיע כסיפור, כרישום או כצירוף פיסולי. המפגש בין שלושת התחומים, אדריכלות, ספרות ואמנות, מעניק לעבודתו אופי רב תחומי הנשען על ניסיון חיים ועל עשייה מעשית.