גולדמן אלברט

אלברט גולדמן (1922-2011) היה צייר ישראלי יליד אלכסנדריה שבמצרים, המזוהה עם ציורי נוף צבעוניים, עצי זית, מראות ירושלים וטבע דומם. הוא גדל במשפחה שעסקה במלונאות והחל לצייר בילדותו. במשך שנים התקיימה עבודתו האמנותית לצד קריירה בניהול בתי מלון, ורק לאחר פרישתו מן הענף הקדיש את מלוא זמנו לציור. סיפור חייו מחבר בין ההכשרה שקיבל במצרים לבין העיסוק המתמשך בנופי ישראל לאחר עלייתו.

בשנת 1936 החל ללמוד אמנות באטלייה באלכסנדריה, אצל אמנים איטלקים ויוונים. בשנת 1951 עלה לישראל עם רעייתו לוסט, ובהמשך העמיק את לימודיו אצל אברהם ישכיל וצבי מאירוביץ בחיפה ואצל משה פרופס בתל אביב. לימודים אלה העניקו המשך לעיסוק שהחל עוד בנעוריו. מסלולו התבסס על מפגש עם אמנים ומורים שונים, ולא על השתייכות לאסכולה יחידה או על שיטה אמנותית אחת.

גם לאחר העלייה המשיך גולדמן לעבוד בענף המלונאות, ובשנת 1980 פרש ממנו והתמסר לציור. עם זאת, יצירות מתוארכות מעידות על פעילות אמנותית מבוססת זמן רב קודם לכן. בין העבודות המתועדות באוסף דובי שיף נמצאים "פרחים" משנת 1963, "אגרטל" משנת 1966 ו"ירושלים" משנת 1969. הציור היה אפוא חלק מחייו המקצועיים במשך עשרות שנים, ולא עיסוק שהחל רק לאחר הפרישה.

נופי הארץ תפסו מקום מרכזי ביצירתו. הוא שב אל ירושלים ואל הגליל, צייר עצים ומטעי זיתים, ולצדם עסק בפרחים, בכלים ובמוטיבים יהודיים. מגוון הנושאים יצר מעבר בין המרחב הפתוח לבין הסביבה הביתית: מן הנוף והעיר אל זר הפרחים או האגרטל. החזרה לנושאים אלה אפשרה לו לפתח גוף עבודות שבו הטבע והדומם זוכים שניהם לטיפול צבעוני עשיר, בלי לוותר על זיהויו של הנושא המצויר.

גולדמן עבד בשמן, באקריליק, באקוורל, בגואש, בטמפרה ובפסטל. אחד המאפיינים הבולטים בציוריו הוא ארגון הצבע בשכבות, המעניק למשטח תחושת עומק ותנועה. הצבע אינו משמש רק למילוי צורה נתונה, אלא משתתף בבניית המרחב ובקביעת היחסים בין חלקי התמונה. ריבוי הגוונים והמפגש ביניהם מעניקים לנוף נוכחות ציורית משלו, מעבר לתיאור של אתר מסוים או של עצם בודד.

בשנת 2020 נכללו כמה מעבודותיו בקטלוג תערוכת תכנית "אמנות בשגרירויות" של מחלקת המדינה האמריקאית, במעון ראש הנציגות האמריקאית בירושלים. היצירות הושאלו מאוסף דובי שיף וכללו, לצד ציורי הפרחים וירושלים, גם את "עצי זית" ו"עצים", שניהם משנת 1970. מקבץ זה מציג יחד כמה מן הנושאים שליוו אותו ומאפשר לראות את רוחב עשייתו כבר בשנות השישים והשבעים. זוהי גם עדות מתועדת להצגת עבודתו שנים לאחר מותו.

לצד עבודתו בסטודיו עסק גולדמן גם בהוראת אמנות. בשנת 1983 קיבל פרס מטעם בני ברית באזור דן, ובשנת 1990 זכה לתעודת רישום בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל. הוא נפטר בשנת 2011, לאחר עשורים של יצירה. ציוריו נותרו מזוהים עם המבט שהפנה אל נופי הארץ ועם החיבור בין נושא מוכר, חומריות הצבע ומגוון טכניקות ציור.