
ארגוב מיכאל

ארגוב מיכאל
מיכאל ארגוב (1920-1982) היה צייר, צלם ויוצר תבליטי קיר ישראלי, שפיתח דרך עצמאית בין ציור פיגורטיבי להפשטה גאומטרית. הוא נולד בווינה ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1933. בשנות הארבעים למד בתל אביב אצל אהרן אבני, ובהמשך בסטודיה של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. בשנת 1947 יצא לפריז ללימודים בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות, שם התמחה באמנות מונומנטלית ובציור פרסקו, תחומים שקיבלו בהמשך ביטוי בעבודותיו למבנים ציבוריים.
בפריז פיתח ארגוב ציור פיגורטיבי בעל משטחים שטוחים, צבעוניות בהירה ואופי דקורטיבי. בתקופה זו ניכרת זיקה לאמנות הצרפתית, ובה בין השאר לעבודותיהם של אנרי מאטיס וברנאר בופה. הוא הציג וזכה להכרה, ובשנת 1955 הוענק לו פרס אוטון פרייז. בסוף שנות החמישים החל לעבור להפשטה. השינוי לא היה רק ויתור על הדמות או על הנוף, אלא שינוי באופן שבו בנה את התמונה ובתפקיד שהעניק למשטח, למרקם ולצבע.
בעבודות מן התקופה המופשטת קיבל הלבן מעמד מרכזי. במקום להישען על מחוות מכחול חופשיות בלבד, בחן ארגוב יחסים בין שטחים גאומטריים, מקצבים והבדלים במרקם. אזורים חלקים הוצבו לצד אזורים מחוספסים, וצורות מלבניות או מרובעות חולקו על פני הבד. לעיתים נותר בציור זיכרון של נוף, אך הארגון הצורני קיבל עדיפות על התיאור. כך נוצרה הפשטה שהדגישה מבנה ובהירות, ונבדלה מן המגמה הלירית שרווחה בציור הישראלי.
בשנות השישים הרחיב ארגוב את העבודה מעבר למשטח התמונה המקובל. הוא השתמש בקרטון גלי, בלוחות אלומיניום ובפיברגלס, ושבר את המסגרת הריבועית או המלבנית הסגורה. החומרים התעשייתיים אפשרו ליצור בליטות, שקעים ורצפים מחזוריים. האור הנופל על התבליט משתנה לפי מיקום הצופה והתאורה, ולכן הצל אינו רק סימן מצויר אלא תוצאה ממשית של נפח. עבודות אלה מתקיימות באזור שבין ציור לבין פיסול, בלי להשתייך באופן מלא לאחד מהם.
ביצירות מן השנים המאוחרות מופיעים גם קולאז', חלקי בד, חול וחומרים סינתטיים. ארגוב בחן את האופן שבו חומר פשוט או מיוצר יכול להשתלב בעבודה בעלת סדר צורני מדויק. לצד התבליטים עסק בצילום ובציור על בד ובעץ. מבחר העבודות שנשמר מראה כי לא החליף מדיום אחד באחר באופן מוחלט: ניסויים בחומר, בצבע ובפורמט התקיימו במקביל, כחלק מחקירה של היחסים בין התמונה לבין החלל שסביבה.
העניין בחלל ובאמנות מונומנטלית הוביל אותו לתכנון עבודות קיר במבנים ציבוריים. אחת מהן נועדה לביתן לשיקום פצועי גפיים בבית החולים תל השומר. ארגוב הדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה עם האדריכל כבר בשלבי התכנון, כדי שהעבודה תהיה חלק מן הבניין ולא תוספת מאוחרת. גישה זו הרחיבה את השאלות שעלו בעבודות הקטנות: כיצד מקצב וצורה פועלים במרחב, ואיך משנה האמנות את הסביבה שבה אנשים נעים ושוהים.
ארגוב נפטר בתל אביב בשנת 1982. יצירותיו מצויות באוספי מוזיאונים בישראל, ובהם מוזיאון תל אביב ומוזיאון הרצליה, שבו נשמר אוסף מעבודותיו. גם לאחר מותו הוצגו עבודותיו בתערוכות, ובהן תצוגות בגלריה זומר בשנים 2014 ו-2016. המכלול שיצר מעיד על אמן שלא הסתפק בשפה שהתגבשה בראשית דרכו, אלא שב ובחן את גבולות הציור דרך חומר, אור, נפח וקשר לאדריכלות.
- כל האמנים 383
- א
- א. אוגוסט
- אביב לסרי יעל
- אבני שמעון
- אברמוביץ מרים(מירצה)
- אברמוביץ' פנחס
- אברמסון לארי
- אברמסון מתניה
- אגם יעקב
- אגסי רונית
- אדלר יענקל
- אהרון ארז
- אהרונוביץ רחל
- אוברזון גדעון
- אולמן גד
- אולמרט עליזה
- אופק אברהם
- אור תמר (אולגה)
- אורי אביבה
- אורלוף חנה- לפי
- אזולאי שי
- אזן אריה
- איזנברג יעקב
- איזנשר יעקב
- אייזמן מיכאל
- אינסלר שרה
- אלוויל אריה
- אלוייל
- אליאסף סמדר
- אלין
- אלכסנדרוביץ מיכאל
- אלקרא עובדיה
- אלקרע עובדיה ומוקדי
- אלרון ברוך
- אמן לא ידוע
- אפרת בני
- אפשטיין יעקב
- ארגוב מיכאל
- ארד רונן
- ארוך אריה
- אריאלי מרדכי
- אריכא אביגדור
- ארכיפנקו אלכסנדר-לפי
- ארליך מוטי
- ארצי לביא
- אתר חיים
- ב
- בוגנים איתן
- בונה שמואל
- בוסקוביץ דוד
- בזוקה ג'ו
- בזם נפתלי
- בינדר
- בירן חיים
- בלאיש אבי
- בלום לודויג
- בלס ברנס אביבית
- בלקלב ליאוניד
- בן חורין נועם
- בן שאול דדי
- בניו אלכסנדר
- בק שמואל
- בקר מיץ'
- בר אל עידו
- בראון איגור
- ברגנר יוסל
- ברגר ג'ניה
- ברוך אילן
- ברידג'מן גון
- בריליאנטובה (לב) נטשה
- בריס סמי
- ברמן רם
- ברנקוזי קונסטנטין-לפ
- ברנר ציפורה
- ברנשטיין משה
- ג
- ג'יאקומטי אלברטו-לפי
- גבאי יעקב
- גבע ציבי
- גבעתי משה
- גד הראל
- גודובניק יסנה
- גוטמן נחום
- גולדברג אברהם
- גולדמן אלברט
- גולדשמידט רונית
- גולומב נפתלי
- גורבן דימה
- גורבן מיכאל
- גורה שרית
- גורן גיל
- גיארדיאלו יוסף
- גיטלין מיכאל
- גילדור יעקב
- גכטמן גדעון
- גלדן אלי
- גלזר זיוה
- גלילי סמולינסקי חדוה
- גליצנשטיין רומנו
- גליקסברג חיים
- גלעד אלי
- גלעדי אהרון
- גרבוז יאיר
- גרבר אליק
- גרובמן מיכאל
- גרוס מיכאל
- גרוסברד יהושע
- גריגוריאן מרינה
- גרין
- גרינברג ענת
- גרשון רזיה
- גרשוני אורי
- גרשוני משה
- גרשטיין דוד
- גרשטנקורן ורד
- ד
- דאלי סלבדור- לפי
- דגה אדגר- לפי
- דוגונסי בורם
- דוד נורית
- דוד ער אמנון
- דורצ'ין יעקב
- דושי אורי
- דים יוז
- דנציגר יצחק
- דרוקס מיכאל
- דרייזיו יעל
- ה
- הולסביק
- הולצמן שמשון
- הופשטטר אוזיאס
- היימן אירית
- היימן רוני (דולומית)
- הלפרן אלחנן
- הראל שרית
- הרינג קית
- הרמן ליפוט (הונגרי)
- ו
- ואליין ברטיל
- וולמן מיכאל
- וון דן ברג שלמה
- ווסובר יעקב
- ווסרלי ויקטור
- וורהול אנדי
- וורהל אנדי-לפי
- וורקה מיכל
- ויינשטיין גל
- וייצמן מיכאל
- וינטראוב איריס
- וכטל וילהלם
- וכסלר יעקב
- ולנזואלה גוסטבו
- ונטורה אריק
- וקשטיין דוד
- ורדי יגאל
- ורדי יהודה
- ורלי פ
- ז
- ז'אנו ז'אק
- זריצקי יוסף
- ח
- חודורוב אמיר
- חייט יעקב
- חיימוף יהודית
- חסון טיטי
- חסון מאיר
- חפץ יעקב
- חרובי שמואל
- חשבי מיכאל
- ט
- טיכו אנה
- טמיר משה
- טננבאום טנא יואל
- טפלר שמואל
- טקץ' קים
- י
- יובי
- ינקו מרסל
- יעקובי דורית
- יריב רועי
- כ
- כבסה מרים
- כהאן ליאו
- כהן אייזיק
- כהן גן פנחס
- כהן סידור
- כהנא אהרון
- כץ אבנר
- כץ מאנה
- כצמן איריס
- כרמלי יעקב
- ל
- לב אתי
- לבבי רוני
- לביא רפי
- לביוש צילה
- לבנון מרדכי
- להמן רודי
- לובין אריה
- לוטן יונה
- לוי פמלה
- לוי תמר
- לופו זהבה
- לוצ'אנסקי יעקב
- לוקשבסקי אנה
- לחמן צבי
- ליבוביץ' מוני
- ליבר שפר נטע
- ליטבינובסקי פנחס
- ליידר משה
- ליפשיץ אורי
- ליפשיץ אפרים
- ליפשיץ ז'אק- לפי
- לישנסקי בתיה
- ללוש עופר
- לם שמואל
- למדן אריה
- לנדאו סיגלית
- לנדסמן תלמה
- לסר אורי
- מ
- מאירוביץ' צבי
- מארי כהן ענבל
- מודזלביץ' אפרים
- מוקדי משה
- מור הנרי- לפי
- מורו מקס
- מוריאל
- מורנטה ג'אן פייר-לפי
- מזרחי מנחם
- מטיסיס לימור
- מיברג אורלי
- מיוחס לרואו
- מילנר חנן
- מילשטיין צבי
- מימון יצחק
- מירו (לא חואן)
- מירון סימה
- מישונז גריגואר
- מלר יובל
- ממון רות
- מסג אהרון
- מצליח טל
- מצקין ולדימיר
- מרגולין יעל
- מרוז ח
- מריאן
- נ
- נורנברג שמחה
- נטיף מאיר
- נימי ציון
- ניסים שלומי
- ניקל לאה
- ננדור קטונה
- נתון אברהם
- ס
- סבא שלום
- סבין
- סביצקי חיים
- סהר חנה
- סוקול
- סוקולובסקי לורנה
- סחרוב רוס איגור
- סטימצקי אביגדור
- סטפנוב וואדים
- סיגרד אליהו
- סימון יוחנן
- סלונים סימה
- סנדובסקי משה
- סניור חיים
- ע
- עדיקא דוד
- עובדיהו שמואל
- עוזרי יגאל
- עופר - OPHEAR
- עוקשי אבשלום
- עזוז דוד
- ענבל
- עצמון אברהם
- פ
- פוכמן רומאיה
- פורבוכראי יהודה
- פורמן מארק
- פיין ליאו
- פיינגרש עודד
- פינטו שמעון
- פיצ'חדזה מאיר
- פיקאסו פבלו
- פישלזון משה
- פלדי ישראל
- פלדמן דורית
- פלומבו שמעון
- פן אבל
- פנחסוב רבשי
- פרדו יגאל
- פרונט יהושוע
- פרניק נתן
- פרנקל
- פרנקל פרנל יצחק
- פרנקפורט אדוארד
- פרץ ארד אסתר
- צ
- צ'יפרוס דמיטרי- לפי
- צ'רסקי זויה
- צוקר זיוה
- צוקר זרה
- ציגל אהרון
- צימט רוסו גילה
- צינוביץ פנחס
- ציפר משה
- ק
- קארולי מארק
- קבסה עמית
- קדישמן מנשה
- קדר בלה
- קהאן איזיק
- קובו דניאל
- קובנר מיכאל
- קוגלר אידה
- קוגן יוסי
- קולביאנסקי ישי
- קון הדי
- קון זאב
- קון שי
- קונסטנט יוסף
- קונסטנטין
- קונץ ג'ף
- קוסובסקי אבינועם
- קוסונוגי יוסף
- קופלר אלעד
- קופפרמן משה
- קוקו
- קורן זיו
- קטה אפרים מרכוס
- קידר דן
- קיווה חיים
- קייזר רפי
- קלאפיש ליליאן
- קלדיני אלף
- קליגולה
- קנצ'יק אלכסנדר
- קסטל משה
- קפלן אלכסנדר
- קריזה יחיאל
- קריסינל
- קרמן פנחס
- קרמר אלכס
- קרמר מיכאל
- ר
- ראוכברגר יאן
- רבינוביץ ישראל
- רבס אנדריי
- רדר ברנרד
- רובין גידי
- רובין הרולד
- רובין ראובן
- רודן אוגוסט- לפי
- רוזנטל חיים
- רוזנטליס משה
- רוט ליאו
- רומברג אוסוולדו
- ריב דוד
- ריבק יששכר
- ריי לאו
- רייזמן אורי
- רייזמן אסנת
- רימר איצו
- רמברנדט-אפטר
- רנצר פיליפ
- רפופורט מיכאל
- רפפורט דני
- ש
- שאגאל מרק
- שאול יובל
- שוהם גיא
- שוובל איוון
- שוורץ אבי
- שוורץ שלמה
- שור צבי
- שטיינגולד מאיר
- שטיינהרט יעקב
- שטרייכמן יחזקאל
- שיזף מיכל
- שיש חן
- שלו יעל
- שלוס רות
- שלזינגר שמואל
- שמי יחיאל
- שמי מנחם
- שמי קלמן
- שמיר אלי
- שנטל
- שני גיל
- שניאור דוד
- שפט אמיר
- שפילשר קרן
- שפר מירי
- שפרון אייל
- שקין ערן
- ת
- תג'ר ציונה
- תדהר זיו
- תומרקין יגאל
- תמרי עמירם
- תמרין דוד
מיכאל ארגוב (1920-1982) היה צייר, צלם ויוצר תבליטי קיר ישראלי, שפיתח דרך עצמאית בין ציור פיגורטיבי להפשטה גאומטרית. הוא נולד בווינה ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1933. בשנות הארבעים למד בתל אביב אצל אהרן אבני, ובהמשך בסטודיה של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. בשנת 1947 יצא לפריז ללימודים בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות, שם התמחה באמנות מונומנטלית ובציור פרסקו, תחומים שקיבלו בהמשך ביטוי בעבודותיו למבנים ציבוריים.
בפריז פיתח ארגוב ציור פיגורטיבי בעל משטחים שטוחים, צבעוניות בהירה ואופי דקורטיבי. בתקופה זו ניכרת זיקה לאמנות הצרפתית, ובה בין השאר לעבודותיהם של אנרי מאטיס וברנאר בופה. הוא הציג וזכה להכרה, ובשנת 1955 הוענק לו פרס אוטון פרייז. בסוף שנות החמישים החל לעבור להפשטה. השינוי לא היה רק ויתור על הדמות או על הנוף, אלא שינוי באופן שבו בנה את התמונה ובתפקיד שהעניק למשטח, למרקם ולצבע.
בעבודות מן התקופה המופשטת קיבל הלבן מעמד מרכזי. במקום להישען על מחוות מכחול חופשיות בלבד, בחן ארגוב יחסים בין שטחים גאומטריים, מקצבים והבדלים במרקם. אזורים חלקים הוצבו לצד אזורים מחוספסים, וצורות מלבניות או מרובעות חולקו על פני הבד. לעיתים נותר בציור זיכרון של נוף, אך הארגון הצורני קיבל עדיפות על התיאור. כך נוצרה הפשטה שהדגישה מבנה ובהירות, ונבדלה מן המגמה הלירית שרווחה בציור הישראלי.
בשנות השישים הרחיב ארגוב את העבודה מעבר למשטח התמונה המקובל. הוא השתמש בקרטון גלי, בלוחות אלומיניום ובפיברגלס, ושבר את המסגרת הריבועית או המלבנית הסגורה. החומרים התעשייתיים אפשרו ליצור בליטות, שקעים ורצפים מחזוריים. האור הנופל על התבליט משתנה לפי מיקום הצופה והתאורה, ולכן הצל אינו רק סימן מצויר אלא תוצאה ממשית של נפח. עבודות אלה מתקיימות באזור שבין ציור לבין פיסול, בלי להשתייך באופן מלא לאחד מהם.
ביצירות מן השנים המאוחרות מופיעים גם קולאז', חלקי בד, חול וחומרים סינתטיים. ארגוב בחן את האופן שבו חומר פשוט או מיוצר יכול להשתלב בעבודה בעלת סדר צורני מדויק. לצד התבליטים עסק בצילום ובציור על בד ובעץ. מבחר העבודות שנשמר מראה כי לא החליף מדיום אחד באחר באופן מוחלט: ניסויים בחומר, בצבע ובפורמט התקיימו במקביל, כחלק מחקירה של היחסים בין התמונה לבין החלל שסביבה.
העניין בחלל ובאמנות מונומנטלית הוביל אותו לתכנון עבודות קיר במבנים ציבוריים. אחת מהן נועדה לביתן לשיקום פצועי גפיים בבית החולים תל השומר. ארגוב הדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה עם האדריכל כבר בשלבי התכנון, כדי שהעבודה תהיה חלק מן הבניין ולא תוספת מאוחרת. גישה זו הרחיבה את השאלות שעלו בעבודות הקטנות: כיצד מקצב וצורה פועלים במרחב, ואיך משנה האמנות את הסביבה שבה אנשים נעים ושוהים.
ארגוב נפטר בתל אביב בשנת 1982. יצירותיו מצויות באוספי מוזיאונים בישראל, ובהם מוזיאון תל אביב ומוזיאון הרצליה, שבו נשמר אוסף מעבודותיו. גם לאחר מותו הוצגו עבודותיו בתערוכות, ובהן תצוגות בגלריה זומר בשנים 2014 ו-2016. המכלול שיצר מעיד על אמן שלא הסתפק בשפה שהתגבשה בראשית דרכו, אלא שב ובחן את גבולות הציור דרך חומר, אור, נפח וקשר לאדריכלות.
לא נמצאו יצירות התואמות.

