ארוך אריה

אריה ארוך (1908-1974) היה צייר ישראלי ודיפלומט, חתן פרס ישראל לציור לשנת 1971. הוא נולד בחרקוב שבאוקראינה ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1924. יצירתו מחברת בין הציור המודרני ובין זיכרונות ילדות, כתב, חפצים ודימויים מן התרבות היהודית. מתוך המפגש הזה פיתח שפה אישית, שבה צורות גאומטריות, סימנים משורבטים ופרטים מזוהים מתקיימים זה לצד זה, בלי להפריד באופן חד בין ציור מופשט לתיאור העולם הממשי.

לאחר עלייתו למד בבצלאל, ובשנת 1934 נסע לפריז והמשיך ללמוד באקדמיה קולארוסי. בראשית דרכו צייר נופים ודיוקנאות ברוח האקספרסיוניזם המתון, שהתפתח בארץ בהשפעת אסכולת פריז. בשנת 1939 הציג תערוכות יחיד באמסטרדם ובגלריה כ״ץ בתל אביב. לצד הציור עסק גם בעיצוב תפאורות ותלבושות לתיאטרון. עבודותיו המוקדמות שייכות לעולם הציור הפיגורטיבי של בני דורו, אך בהמשך פנה לבחינה עצמאית של הצורה ושל אופן בניית התמונה.

בשנת 1948 נמנה עם מייסדי קבוצת אופקים חדשים. הוא היה שותף לפתיחותה של הקבוצה לאמנות הבינלאומית, אך לא אימץ במלואה את ההפשטה הלירית שאפיינה רבים מחבריה. במקום להמיס את הדימוי בתוך כתמי צבע, חיפש צורות מוגדרות שניתן לפתח מתוך חפץ, סימן או זיכרון. הצורות הללו נותרו קשורות למקורן גם לאחר שעברו שינוי ניכר, והעניקו לציוריו רובד אישי לצד העיסוק ביחסים שבין קו, צבע ומשטח.

חייו המקצועיים התנהלו במקביל בשדה האמנות ובשירות החוץ. בשנת 1950 הצטרף לשירות הדיפלומטי ושירת במוסקבה עד 1953. בהמשך כיהן כשגריר ישראל בברזיל ובשוודיה, ולאחר שליחותו התיישב בירושלים. השהות בארצות שונות לוותה בתקופות יצירה ובהפסקות ממושכות. בריאיון משנת 1968 סיפר שבתקופת שירותו בברזיל לא צייר כלל במשך שלוש שנים. כששב לעבודה, לא חזר בהכרח לנקודה שבה עצר, אלא בחן מחדש את הדימויים ואת דרכי הציור שלו.

ביצירות משנות השישים קיבלו זיכרונות ילדותו בחרקוב נוכחות מיוחדת. בסדרת צקפר הופיע הד של שלט סנדלר שזכר מנעוריו, ובציור ניסלביץ׳ משנת 1964 שילב את שם משפחתו המקורי באותיות קיריליות. הכתב אינו רק מידע שאפשר לקרוא: לעיתים הוא קטוע, נטמע בצבע או מתקרב לשולי התמונה. גם הצורות המלבניות בציוריו אינן בהכרח יחידות מופשטות בלבד, אלא עשויות לשאת זיקה לדלת, לשלט או לרהיט, לצד תפקידן בארגון הקומפוזיציה.

ארוך שילב בעבודתו ציור, רישום, חריטה בצבע ושרבוט, והשתמש גם בחפצים ובדימויים קיימים. שפתו מקיימת קשר הן עם המופשט הלירי והן עם הפופ ארט, אך אינה מצטמצמת לאחת מן המגמות. המפגש בין כתם צבע חופשי, צורה מסודרת וסימן הנראה כמעט ילדי מאפשר לקרוא את התמונה בכמה רבדים. בציוריו מתקיימים יחד התנסות בחומר, זיקה לתולדות האמנות וזיכרון פרטי, בלי שהאחד משמש איור פשוט של האחר.

בשנת 1968 הציג מוזיאון ישראל תערוכה של 48 מעבודותיו, ובשנת 1971 הוענק לו פרס ישראל לציור. ארוך נפטר בירושלים בשנת 1974. יצירתו המשיכה לעמוד במרכז תערוכות ומחקר, ובהם התערוכה שהציג מוזיאון ישראל בשנת 2019. השפעתו ניכרת בפתיחת הציור הישראלי לכתב, לחפץ היומיומי ולדימוי האישי, ובאפשרות שהציע לחבר בין חופש צורני לבין מטען תרבותי וביוגרפי מורכב.