אדלר יענקל

יענקל אדלר (1895-1949) היה צייר ואמן הדפס יהודי-פולני, שפעל בפולין, בגרמניה, בצרפת ובבריטניה. הוא נולד בטושין שבקרבת לודז' למשפחה יהודית דתית, ויצירתו התפתחה מתוך מפגש בין מורשת זו לבין האוונגרד האירופי. לאורך דרכו עסק בדמות האנושית, בחיי היומיום ובנושאים יהודיים, ובה בעת בחן צורות מופשטות, מרקמים ושילובי חומרים. נדודיו בין מרכזי אמנות והגלות שנכפתה עליו בשנות השלושים היו חלק בלתי נפרד מן הרקע לעבודתו.

את הכשרתו המוקדמת החל בשנת 1912 בסדנת התחריט של דודו בבלגרד. בהמשך עבר לגרמניה ולמד אמנות בבארמן, כיום חלק מן העיר וופרטל. לאחר מלחמת העולם הראשונה שב ללודז' והיה ממייסדי קבוצת 'יונג יידיש', שבה פעלו ציירים וסופרים שביקשו לתת לזהות היהודית ביטוי אמנותי חדש. הקבוצה פנתה אל שפת האקספרסיוניזם ואל ניסויים בספרות ובאמנות, תוך התרחקות מציור אקדמי ומייצוג מסורתי בלבד של החיים היהודיים.

בשנות העשרים התבסס אדלר בדיסלדורף והשתתף בפעילותן של קבוצות אמנים בגרמניה. הוא יצר קשר עם אוטו דיקס ועם אמני האוונגרד, ובהמשך התקרב לפאול קלה. עבודתו בציורי קיר השפיעה גם על ציוריו על בד: הוא ערבב חול בצבעי שמן וחרט בתוך שכבות הצבע, כך שהמשטח נעשה בעל נוכחות חומרית בולטת. הקו אינו רק מתאר דמות או חפץ, אלא גם משאיר עקבה פיזית בתוך החומר.

הציור 'שבת', שנוצר בדיסלדורף בשנים 1927-1928 ונמצא במוזיאון היהודי בברלין, מציג בית יהודי לאחר סעודת השבת. גבר שרוע לצד טלית וספר, אישה יושבת ליד השולחן, והנרות שכבר דעכו והחלה הפרוסה מעידים על טקס שהסתיים. אדלר בחר ברגע השקט שאחרי האירוע, לא במעמד החגיגי עצמו. התמונה מדגימה כיצד נושא יהודי יכול להפוך אצלו להתבוננות בזמן, בגוף וביחסים בין אנשים בתוך מרחב ביתי.

בשנת 1933 עזב אדלר את גרמניה בעקבות עליית הנאצים ומצא מקלט בצרפת. יצירותיו הוגדרו בידי המשטר כ'אמנות מנוונת', ועבודות שלו נכללו בתערוכת התעמולה הנאצית במינכן בשנת 1937. בפריז עבד בסדנת ההדפס הניסיונית אטלייה 17 של סטנלי ויליאם הייטר, והמפגש עם פיקאסו השפיע על התפתחותו. התקופה הזאת הרחיבה את עיסוקו בפירוק הדמות וביחסים בין קווים, צבע וצורות, בלי לנתק את הציור מן הניסיון האנושי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הפולני, ובשנת 1940 הגיע לסקוטלנד. לאחר ששוחרר מסיבות בריאותיות השתלב בחיי האמנות בגלזגו, בין השאר לצד יוסף הרמן. בשנת 1943 עבר ללונדון והשפיע על אמנים בריטים צעירים, במיוחד רוברט קולקהון ורוברט מקברייד. ניסיונו במודרניזם האירופי הפך אותו לדמות משמעותית בסביבה האמנותית שפגש. גם בשנים אלה חזר לנושאים יהודיים, ובציור 'שני רבנים' משנת 1942, הנמצא באוסף המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שב אל עולם הדמויות שליווה אותו מראשית דרכו.

בשנותיו האחרונות הציג בלונדון ויצר גם עבודות הקשורות לכתביו של פרנץ קפקא. הוא התגורר באלדבורן שבמחוז וילטשייר, ונפטר שם באפריל 1949. יצירתו שמרה על קשר בין צורות גאומטריות לדימוי אנושי ובין זיכרון יהודי לשפה מודרניסטית. עבודותיו נכללות באוספי טייט, הגלריות הלאומיות של סקוטלנד ומוזיאונים נוספים. מקומו בתולדות האמנות קשור הן לחידושיו בציור ובהדפס והן לתפקיד שמילא במפגש בין אמנים מהגרים לבין האמנות הבריטית של שנות הארבעים.