בריס סמי

סמי בריס, יליד יאשי שברומניה בשנת 1930, הוא צייר, אמן הדפס ופסל שפעל ברומניה, בישראל ובצרפת. יצירתו מציגה עולם של דמויות, ציפורים, דגים וזוגות אוהבים, שבו זיכרונות ילדות וסיפורי עם נפגשים עם דמיון ציורי. הרקעים המוזהבים, הצבעוניות העמוקה והדמויות המסוגננות קושרים את עבודתו למסורת האיקונות, אך נושאיה נעים בין רגעים אינטימיים, הומור ודימויים סמליים.

בריס גדל במשפחה יהודית ולמד אמנות בבוקרשט, בין השאר בסדנתו של הצייר קמיל רסו. בראשית שנות החמישים יצר כרזות והדפסים, ובהמשך השתתף בתערוכות ציור וגרפיקה. במקביל עסק בעיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון ועבד כעוזר הוראה בתחום הסצנוגרפיה במכון לתיאטרון בבוקרשט. העבודה בתחומים אלה קדמה להתבססותו כצייר, והייתה חלק מהכשרה רחבה שכללה דימוי מודפס, עיצוב במה וארגון של חלל חזותי.

בסוף שנות החמישים נאסרה הצגת תערוכתו בבוקרשט, על רקע המדיניות התרבותית של השלטון הקומוניסטי. הוא עזב את רומניה עם משפחתו ב-1959, ולאחר מסע באירופה השתקע בישראל ב-1960. כאן הכיר את מרסל ינקו, והקשר ביניהם הפך לידידות משמעותית. במהלך שנות השישים יצר עבודות למבני ציבור, וב-1967 הציג תערוכת יחיד בתל אביב בעידודו של דני קרוון. לצד עבודתו בסטודיו עסק גם בפסיפסים ובתבליטים ששולבו במרחבים ציבוריים.

בראשית שנות השבעים החל בקשר עם גלריה רומאנה בפריז, וב-1972 הציג בצרפת ובארצות הברית. בשנת 1974 עבר להתגורר בפריז, שהייתה למרכז חשוב בפעילותו. תערוכותיו הוצגו בהמשך במדינות שונות באירופה ובצפון אמריקה. המעבר בין הארצות לא ניתק את יצירתו ממקורותיה: הפולקלור הרומני, האמנות הדתית שראה בילדותו והמפגש עם התרבות היהודית בישראל נותרו חלק מאוצר הדימויים שלו.

בציוריו מצטמצמת הדמות לעיתים לצללית מעוגלת או לפרופיל פשוט, המופיעים לצד ציפור, שמש או ירח. צבעי כחול, אוכרה וזהב יוצרים סביבה שאינה מתארת מקום מסוים, אלא מצב של חלום או זיכרון. אין זה ציור המבקש לשחזר את המציאות לפרטיה; הדימויים עוברים עיבוד צורני, והקשרים ביניהם נבנים באמצעות קצב, קרבה וחזרתיות. שחקני שחמט, אוהבים וציפורים מתקיימים באותו עולם חזותי, בין סצנה מוכרת לסיפור שאינו נמסר במלואו.

בריס עבד בחיתוכי עץ, בליתוגרפיה, בציור, בפיסול ובקולאז׳. ביצירתו המוקדמת ניכרת זיקה לז׳ורז׳ בראק, ובהמשך התגבשה שפה אישית המזוהה עם צורות רכות, קווי מתאר זורמים ורקעים בעלי נוכחות חומרית. השימוש בזהב מעניק לדמויות מעמד המזכיר איקונה, בעוד המחוות והמפגשים ביניהן נשארים אנושיים ויומיומיים. כך מתקיים בעבודותיו חיבור בין חגיגיות שקטה לבין משחק ודמיון.

בשנת 2019 הוענק לו בצרפת תואר אביר במסדר האמנויות והספרות. בשנת 2023 הוצגה במוזיאון לאמנות בקלוז׳-נאפוקה הרטרוספקטיבה "Mémoires", שכללה יותר מ-110 ציורים, פסלים ורישומים. לצד היצירות הוצגו תצלומים, מכתבים וחומרי ארכיון, ובהם כרזת התערוכה שנאסרה ברומניה ועבודות שיועדו לה. התערוכה חיברה בין פרקי חייו השונים והציגה את התפתחות יצירתו לאורך עשרות שנים.