
גליקסברג חיים

גליקסברג חיים
חיים גליקסברג (1904-1970) היה צייר ישראלי שעסק בדיוקנאות, בנופים ובטבע דומם, ולצד עבודתו האמנותית כתב זיכרונות ותיעד את חיי התרבות של תקופתו. הוא נולד בפינסק למשפחת רבנים וגדל באודסה, שבה כיהן אביו, שמעון יעקב גליקסברג, כרב. חינוכו שילב לימודי קודש עם הכשרה אמנותית: לצד לימודיו בישיבה למד ציור באקדמיה המקומית. המפגש בין העולם היהודי המסורתי לתרבות האמנות האירופית ליווה את דרכו גם לאחר עלייתו לארץ ישראל.
בשנת 1925 עלה גליקסברג לארץ והתיישב בירושלים. בשנותיו הראשונות עבד בבניין ובסלילת כבישים, ובמקביל המשיך לצייר. בהמשך עבר לתל אביב ונעשה מעורב בחוגי האמנים והסופרים בעיר. עיסוקו בציור לא הוגבל לעבודת הסטודיו: הוא לימד, השתתף בהתארגנויות מקצועיות ולקח חלק ביצירת המסגרות הציבוריות שבהן הוצגה האמנות המקומית. בין תלמידותיו הייתה לאה ניקל, שלמדה אצלו ציור בראשית דרכה, לפני לימודיה אצל אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן.
מקום מיוחד בחייו תפסה ידידותו עם חיים נחמן ביאליק. גליקסברג צייר את המשורר ואת רעייתו מניה, ובמהלך המפגשים הקשיב לשיחותיו ורשם את התרשמויותיו. בשנת 1945 פורסם ספרו "ביאליק יום יום", המשלב זיכרונות, ציורים ורישומים. הספר מציג את ביאליק מתוך קרבה אישית, דרך שיחות, מחוות ומפגשים בחיי היומיום. לצד דמות המשורר עולה ממנו תמונה של תל אביב ושל סביבתה הספרותית בשנותיו האחרונות. ההתבוננות בפנים, בלבוש ובתנועה מעניקה לכתיבה אופי של דיוקן הנבנה בהדרגה מפרטים קטנים.
הקשר בין כתיבה לציור בולט במיוחד בעבודתו כצייר דיוקנאות. בשני התחומים הפנה גליקסברג את מבטו אל האדם המסוים ואל נוכחותו בתוך סביבתו. ספר הזיכרונות אינו עבודה שחיבר יחד עם ביאליק, אלא עדותו של הצייר על המפגשים עמו, שראתה אור לאחר מות המשורר. רישומי השיחות שבו משמשים גם חוקרים העוסקים בביאליק, ומרחיבים את משמעות יצירתו של גליקסברג מעבר לתולדות הציור בלבד. כך נשזרו בעבודתו תיעוד אישי, זיכרון תרבותי ומפגש בין שני תחומי יצירה.
גליקסברג היה שותף גם להתפתחות מוסדות האמנות בתל אביב. הוא נמנה עם מייסדי אגודת הציירים והפסלים וייעץ למאיר דיזנגוף בתקופת הקמת מוזיאון תל אביב. השתתפותו ב"תערוכה חפשית של אמני ארץ ישראל" מתועדת בארכיון המוזיאון, לצד אמנים ובהם נחום גוטמן, חנה אורלוף ואריה נבון. התערוכה השתייכה למאמץ ליצור במה ציבורית רחבה לאמנות שנעשתה בארץ. פעילות זו מציבה אותו לא רק כמציג בתערוכות, אלא גם כחלק מן הקהילה שסייעה לבסס חיי אמנות סדירים בעיר הצעירה.
בשנים 1939 ו-1956 זכה בפרס דיזנגוף לציור, ובשנת 1958 השתתף בביאנלה בוונציה. הוא נפטר בשנת 1970. זיכרונותיו, מכתביו וחומרים הנוגעים לפעילותו שמורים בספרייה הלאומית ומאפשרים לעקוב אחר קשריו עם אנשי התרבות של זמנו. בשנת 2005 הוצגה במוזיאון תל אביב התערוכה "שמורים בלב", שהוקדשה לציורי הדיוקן שלו באוצרותה של איה לוריא. ההתמקדות בדיוקנאות החזירה אל מרכז הדיון את המפגש האנושי שעמד בבסיס חלק חשוב מעבודתו.
- כל האמנים 382
- א
- א. אוגוסט
- אביב לסרי יעל
- אבני שמעון
- אברמוביץ מרים(מירצה)
- אברמוביץ' פנחס
- אברמסון לארי
- אברמסון מתניה
- אגם יעקב
- אגסי רונית
- אדלר יענקל
- אהרון ארז
- אהרונוביץ רחל
- אוברזון גדעון
- אולמן גד
- אולמרט עליזה
- אופק אברהם
- אור תמר (אולגה)
- אורי אביבה
- אורלוף חנה- לפי
- אזולאי שי
- אזן אריה
- איזנברג יעקב
- איזנשר יעקב
- אייזמן מיכאל
- אינסלר שרה
- אלוויל אריה
- אלוייל
- אליאסף סמדר
- אלין
- אלכסנדרוביץ מיכאל
- אלקרא עובדיה
- אלקרע עובדיה ומוקדי
- אלרון ברוך
- אמן לא ידוע
- אפרת בני
- אפשטיין יעקב
- ארגוב מיכאל
- ארד רונן
- ארוך אריה
- אריאלי מרדכי
- אריכא אביגדור
- ארכיפנקו אלכסנדר-לפי
- ארליך מוטי
- ארצי לביא
- אתר חיים
- ב
- בוגנים איתן
- בונה שמואל
- בוסקוביץ דוד
- בזוקה ג'ו
- בזם נפתלי
- בינדר
- בירן חיים
- בלאיש אבי
- בלום לודויג
- בלס ברנס אביבית
- בלקלב ליאוניד
- בן חורין נועם
- בן שאול דדי
- בניו אלכסנדר
- בק שמואל
- בקר מיץ'
- בר אל עידו
- בראון איגור
- ברגנר יוסל
- ברגר ג'ניה
- ברוך אילן
- ברידג'מן גון
- בריליאנטובה (לב) נטשה
- בריס סמי
- ברמן רם
- ברנקוזי קונסטנטין-לפ
- ברנר ציפורה
- ברנשטיין משה
- ג
- ג'יאקומטי אלברטו-לפי
- גבאי יעקב
- גבע ציבי
- גבעתי משה
- גד הראל
- גודובניק יסנה
- גוטמן נחום
- גולדברג אברהם
- גולדמן אלברט
- גולדשמידט רונית
- גולומב נפתלי
- גורבן דימה
- גורבן מיכאל
- גורה שרית
- גורן גיל
- גיארדיאלו יוסף
- גיטלין מיכאל
- גילדור יעקב
- גכטמן גדעון
- גלדן אלי
- גלזר זיוה
- גלילי סמולינסקי חדוה
- גליצנשטיין רומנו
- גליקסברג חיים
- גלעד אלי
- גלעדי אהרון
- גרבוז יאיר
- גרבר אליק
- גרובמן מיכאל
- גרוס מיכאל
- גרוסברד יהושע
- גריגוריאן מרינה
- גרין
- גרינברג ענת
- גרשון רזיה
- גרשוני אורי
- גרשוני משה
- גרשטיין דוד
- גרשטנקורן ורד
- ד
- דאלי סלבדור- לפי
- דגה אדגר- לפי
- דוגונסי בורם
- דוד נורית
- דוד ער אמנון
- דורצ'ין יעקב
- דושי אורי
- דים יוז
- דנציגר יצחק
- דרוקס מיכאל
- דרייזיו יעל
- ה
- הולסביק
- הולצמן שמשון
- הופשטטר אוזיאס
- היימן אירית
- היימן רוני (דולומית)
- הלפרן אלחנן
- הראל שרית
- הרינג קית
- הרמן ליפוט (הונגרי)
- ו
- ואליין ברטיל
- וולמן מיכאל
- וון דן ברג שלמה
- ווסובר יעקב
- ווסרלי ויקטור
- וורהל אנדי-לפי
- וורקה מיכל
- ויינשטיין גל
- וייצמן מיכאל
- וינטראוב איריס
- וכטל וילהלם
- וכסלר יעקב
- ולנזואלה גוסטבו
- ונטורה אריק
- וקשטיין דוד
- ורדי יגאל
- ורדי יהודה
- ורלי פ
- ז
- ז'אנו ז'אק
- זריצקי יוסף
- ח
- חודורוב אמיר
- חייט יעקב
- חיימוף יהודית
- חסון טיטי
- חסון מאיר
- חפץ יעקב
- חרובי שמואל
- חשבי מיכאל
- ט
- טיכו אנה
- טמיר משה
- טננבאום טנא יואל
- טפלר שמואל
- טקץ' קים
- י
- יובי
- ינקו מרסל
- יעקובי דורית
- יריב רועי
- כ
- כבסה מרים
- כהאן ליאו
- כהן אייזיק
- כהן גן פנחס
- כהן סידור
- כהנא אהרון
- כץ אבנר
- כץ מאנה
- כצמן איריס
- כרמלי יעקב
- ל
- לב אתי
- לבבי רוני
- לביא רפי
- לביוש צילה
- לבנון מרדכי
- להמן רודי
- לובין אריה
- לוטן יונה
- לוי פמלה
- לוי תמר
- לופו זהבה
- לוצ'אנסקי יעקב
- לוקשבסקי אנה
- לחמן צבי
- ליבוביץ' מוני
- ליבר שפר נטע
- ליטבינובסקי פנחס
- ליידר משה
- ליפשיץ אורי
- ליפשיץ אפרים
- ליפשיץ ז'אק- לפי
- לישנסקי בתיה
- ללוש עופר
- לם שמואל
- למדן אריה
- לנדאו סיגלית
- לנדסמן תלמה
- לסר אורי
- מ
- מאירוביץ' צבי
- מארי כהן ענבל
- מודזלביץ' אפרים
- מוקדי משה
- מור הנרי- לפי
- מורו מקס
- מוריאל
- מורנטה ג'אן פייר-לפי
- מזרחי מנחם
- מטיסיס לימור
- מיברג אורלי
- מיוחס לרואו
- מילנר חנן
- מילשטיין צבי
- מימון יצחק
- מירו (לא חואן)
- מירון סימה
- מישונז גריגואר
- מלר יובל
- ממון רות
- מסג אהרון
- מצליח טל
- מצקין ולדימיר
- מרגולין יעל
- מרוז ח
- מריאן
- נ
- נורנברג שמחה
- נטיף מאיר
- נימי ציון
- ניסים שלומי
- ניקל לאה
- ננדור קטונה
- נתון אברהם
- ס
- סבא שלום
- סבין
- סביצקי חיים
- סהר חנה
- סוקול
- סוקולובסקי לורנה
- סחרוב רוס איגור
- סטימצקי אביגדור
- סטפנוב וואדים
- סיגרד אליהו
- סימון יוחנן
- סלונים סימה
- סנדובסקי משה
- סניור חיים
- ע
- עדיקא דוד
- עובדיהו שמואל
- עוזרי יגאל
- עופר - OPHEAR
- עוקשי אבשלום
- עזוז דוד
- ענבל
- עצמון אברהם
- פ
- פוכמן רומאיה
- פורבוכראי יהודה
- פורמן מארק
- פיין ליאו
- פיינגרש עודד
- פינטו שמעון
- פיצ'חדזה מאיר
- פיקאסו פבלו
- פישלזון משה
- פלדי ישראל
- פלדמן דורית
- פלומבו שמעון
- פן אבל
- פנחסוב רבשי
- פרדו יגאל
- פרונט יהושוע
- פרניק נתן
- פרנקל
- פרנקל פרנל יצחק
- פרנקפורט אדוארד
- פרץ ארד אסתר
- צ
- צ'יפרוס דמיטרי- לפי
- צ'רסקי זויה
- צוקר זיוה
- צוקר זרה
- ציגל אהרון
- צימט רוסו גילה
- צינוביץ פנחס
- ציפר משה
- ק
- קארולי מארק
- קבסה עמית
- קדישמן מנשה
- קדר בלה
- קהאן איזיק
- קובו דניאל
- קובנר מיכאל
- קוגלר אידה
- קוגן יוסי
- קולביאנסקי ישי
- קון הדי
- קון זאב
- קון שי
- קונסטנט יוסף
- קונסטנטין
- קונץ ג'ף
- קוסובסקי אבינועם
- קוסונוגי יוסף
- קופלר אלעד
- קופפרמן משה
- קוקו
- קורן זיו
- קטה אפרים מרכוס
- קידר דן
- קיווה חיים
- קייזר רפי
- קלאפיש ליליאן
- קלדיני אלף
- קליגולה
- קנצ'יק אלכסנדר
- קסטל משה
- קפלן אלכסנדר
- קריזה יחיאל
- קריסינל
- קרמן פנחס
- קרמר אלכס
- קרמר מיכאל
- ר
- ראוכברגר יאן
- רבינוביץ ישראל
- רבס אנדריי
- רדר ברנרד
- רובין גידי
- רובין הרולד
- רובין ראובן
- רודן אוגוסט- לפי
- רוזנטל חיים
- רוזנטליס משה
- רוט ליאו
- רומברג אוסוולדו
- ריב דוד
- ריבק יששכר
- ריי לאו
- רייזמן אורי
- רייזמן אסנת
- רימר איצו
- רמברנדט-אפטר
- רנצר פיליפ
- רפופורט מיכאל
- רפפורט דני
- ש
- שאגאל מרק
- שאול יובל
- שוהם גיא
- שוובל איוון
- שוורץ אבי
- שוורץ שלמה
- שור צבי
- שטיינגולד מאיר
- שטיינהרט יעקב
- שטרייכמן יחזקאל
- שיזף מיכל
- שיש חן
- שלו יעל
- שלוס רות
- שלזינגר שמואל
- שמי יחיאל
- שמי מנחם
- שמי קלמן
- שמיר אלי
- שנטל
- שני גיל
- שניאור דוד
- שפט אמיר
- שפילשר קרן
- שפר מירי
- שפרון אייל
- שקין ערן
- ת
- תג'ר ציונה
- תדהר זיו
- תומרקין יגאל
- תמרי עמירם
- תמרין דוד
חיים גליקסברג (1904-1970) היה צייר ישראלי שעסק בדיוקנאות, בנופים ובטבע דומם, ולצד עבודתו האמנותית כתב זיכרונות ותיעד את חיי התרבות של תקופתו. הוא נולד בפינסק למשפחת רבנים וגדל באודסה, שבה כיהן אביו, שמעון יעקב גליקסברג, כרב. חינוכו שילב לימודי קודש עם הכשרה אמנותית: לצד לימודיו בישיבה למד ציור באקדמיה המקומית. המפגש בין העולם היהודי המסורתי לתרבות האמנות האירופית ליווה את דרכו גם לאחר עלייתו לארץ ישראל.
בשנת 1925 עלה גליקסברג לארץ והתיישב בירושלים. בשנותיו הראשונות עבד בבניין ובסלילת כבישים, ובמקביל המשיך לצייר. בהמשך עבר לתל אביב ונעשה מעורב בחוגי האמנים והסופרים בעיר. עיסוקו בציור לא הוגבל לעבודת הסטודיו: הוא לימד, השתתף בהתארגנויות מקצועיות ולקח חלק ביצירת המסגרות הציבוריות שבהן הוצגה האמנות המקומית. בין תלמידותיו הייתה לאה ניקל, שלמדה אצלו ציור בראשית דרכה, לפני לימודיה אצל אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן.
מקום מיוחד בחייו תפסה ידידותו עם חיים נחמן ביאליק. גליקסברג צייר את המשורר ואת רעייתו מניה, ובמהלך המפגשים הקשיב לשיחותיו ורשם את התרשמויותיו. בשנת 1945 פורסם ספרו "ביאליק יום יום", המשלב זיכרונות, ציורים ורישומים. הספר מציג את ביאליק מתוך קרבה אישית, דרך שיחות, מחוות ומפגשים בחיי היומיום. לצד דמות המשורר עולה ממנו תמונה של תל אביב ושל סביבתה הספרותית בשנותיו האחרונות. ההתבוננות בפנים, בלבוש ובתנועה מעניקה לכתיבה אופי של דיוקן הנבנה בהדרגה מפרטים קטנים.
הקשר בין כתיבה לציור בולט במיוחד בעבודתו כצייר דיוקנאות. בשני התחומים הפנה גליקסברג את מבטו אל האדם המסוים ואל נוכחותו בתוך סביבתו. ספר הזיכרונות אינו עבודה שחיבר יחד עם ביאליק, אלא עדותו של הצייר על המפגשים עמו, שראתה אור לאחר מות המשורר. רישומי השיחות שבו משמשים גם חוקרים העוסקים בביאליק, ומרחיבים את משמעות יצירתו של גליקסברג מעבר לתולדות הציור בלבד. כך נשזרו בעבודתו תיעוד אישי, זיכרון תרבותי ומפגש בין שני תחומי יצירה.
גליקסברג היה שותף גם להתפתחות מוסדות האמנות בתל אביב. הוא נמנה עם מייסדי אגודת הציירים והפסלים וייעץ למאיר דיזנגוף בתקופת הקמת מוזיאון תל אביב. השתתפותו ב"תערוכה חפשית של אמני ארץ ישראל" מתועדת בארכיון המוזיאון, לצד אמנים ובהם נחום גוטמן, חנה אורלוף ואריה נבון. התערוכה השתייכה למאמץ ליצור במה ציבורית רחבה לאמנות שנעשתה בארץ. פעילות זו מציבה אותו לא רק כמציג בתערוכות, אלא גם כחלק מן הקהילה שסייעה לבסס חיי אמנות סדירים בעיר הצעירה.
בשנים 1939 ו-1956 זכה בפרס דיזנגוף לציור, ובשנת 1958 השתתף בביאנלה בוונציה. הוא נפטר בשנת 1970. זיכרונותיו, מכתביו וחומרים הנוגעים לפעילותו שמורים בספרייה הלאומית ומאפשרים לעקוב אחר קשריו עם אנשי התרבות של זמנו. בשנת 2005 הוצגה במוזיאון תל אביב התערוכה "שמורים בלב", שהוקדשה לציורי הדיוקן שלו באוצרותה של איה לוריא. ההתמקדות בדיוקנאות החזירה אל מרכז הדיון את המפגש האנושי שעמד בבסיס חלק חשוב מעבודתו.

לא נמצאו יצירות התואמות.