ברגר ג'ניה

ג׳ניה ברגר (1907-2000) הייתה ציירת, מעצבת במה ותלבושות ואמנית קרמיקה, שנמנתה עם מייסדי כפר האמנים עין הוד. היא נולדה בחרקוב שבאוקראינה ופיתחה לאורך חייה גוף עבודות המחבר בין ציור, תיאטרון ופיסול בחומר. לצד עבודתה על הבמה ועל הנייר, יצרה תבליטי קרמיקה שנועדו להשתלב באדריכלות ובמרחב הציבורי. המעבר בין התחומים היה מרכיב מרכזי בדרכה, ולא חלוקה נוקשה בין אמנות שימושית ליצירה אישית.

בשנת 1925 עברה משפחתה לברלין, וב-1926 עלתה לארץ ישראל. בתל אביב החלה בלימודי אדריכלות בבית הספר הטכני מונטיפיורי, ובהמשך למדה ציור בסטודיו של יצחק פרנקל. בשנים 1930-1933 שבה לברלין ללימודים באקדמיה לאמנות, ובשנים 1935-1937 השתלמה בפריז בגראנד שומייר. הכשרתה התפתחה אפוא בכמה מרכזי אמנות, ובכללה לימודי ציור ועיצוב במה, לצד היכרות עם עשייה פיסולית שהחלה עוד באוקראינה.

התיאטרון היה במשך שנים מוקד משמעותי בעבודתה. מסוף שנות השלושים ועד אמצע שנות החמישים עיצבה תפאורות ותלבושות להפקות רבות, ובהן הצגות של תיאטראות אהל והבימה. בין ההצגות שעיצבה היו ״אופרה בגרוש״, ״שלמה המלך ושלמי הסנדלר״ ו״מיכל בת שאול״. היא השתתפה גם בהפקת הסרט ״מעל החורבות״ בבימוי נתן אקסלרוד. בשנת 1938 נישאה ליהודה גבאי, שחקן אהל ומייסד המוזיאון הישראלי לתיאטרון. לצד עבודתה בעיצוב המשיכה לצייר בצבעי שמן ובצבעי מים, בעיקר נופים ודיוקנאות נשים.

הצטרפותה למייסדי עין הוד בשנת 1953 פתחה פרק חדש ביצירתה. בסדנת הקרמיקה בכפר התנסתה בעבודה בחומר, ובהמשך הפכה אותו לאמצעי ביטוי מרכזי. ב-1965 השתתפה בסמינר בינלאומי לקרמיקה בגמונדן שבאוסטריה, ולאחר מכן הייתה מיוזמי מפגש בינלאומי לקרמיקה אדריכלית בעין הוד. העיסוק בקרמיקה הרחיב את אפשרויות הציור שלה אל פני שטח בעלי עומק, אל תבליטים ואל אובייקטים שאפשר להקיף במבט, ולא רק לראותם כחזית שטוחה.

בעבודות הקרמיקה של ברגר מופיעים דגמים צבעוניים ודימויים סיפוריים המעוצבים בצורות מפושטות. התבליטים הנמוכים מאפשרים לצבע ולקו לפעול יחד עם הבליטות והשקעים של החומר. במחקר על נשים יוצרות בישראל תוארו הזיקות החזותיות של עבודותיה לאמנות מצרית ואשורית ולאיורי כתבי יד מימי הביניים. אין מדובר בחיקוי של סגנון היסטורי אחד, אלא בשילוב בין נרטיב, עיטור וצורה פיסולית. במקביל לקרמיקה עסקה גם בהדפס אבן, ובסוף שנות השישים יצרה סדרות בסדנת ההדפס בעין הוד.

אחת מעבודותיה הציבוריות הבולטות היא ״להקת יוני תכלת״, שנוצרה בשנת 1968 לחזית בית הדואר בפינת הרחובות יהודה הלוי ולינקולן בתל אביב. התבליט הורכב מ-308 אריחי קרמיקה שתיארו 18 יונים במעוף, על פני שטח שגובהו כ-12 מטר ורוחבו כ-9 מטר. לקראת הריסת הבניין הוסרו האריחים בדצמבר 2018 ותועדו, ולאחר מכן הועברו לשימור במוזיאון ארץ ישראל. ברגר זכתה בפרס משרד החינוך והתרבות בשנת 1971 ובפרס אגודת מעצבי הבמה בשנת 1984. היא נפטרה בשנת 2000, והותירה עשייה מגוונת שבה הבמה, התמונה והקיר הציבורי היו מרחבים משלימים ליצירה.