אזולאי שי

שי אזולאי, יליד קריית שמונה בשנת 1971, הוא צייר ישראלי החי ועובד בירושלים. ציוריו מחברים בין זיכרון אישי, חיי היומיום ומצבים דמיוניים, ולעיתים קרובות הוא מופיע בהם בעצמו כדמות המשתתפת בעלילה. חלל הסטודיו, נופי המדבר, מפגשים בין אנשים ופעולות הציור נעשים אצלו זירה לבחינת שאלות של אמונה וזהות. לצד העיסוק הרוחני נוכחים בעבודותיו הומור, משחק וספק, המונעים מן הסיפור להיסגר על משמעות יחידה.

אזולאי גדל בערד ופנה ללימודי אמנות בבצלאל, שם השלים תואר ראשון בשנת 2000 ותואר שני בשנת 2007. במהלך לימודיו השתתף בתוכנית חילופי סטודנטים באקדמיית מינרווה בהולנד. ההיכרות עם מסורות הציור ועם השיח העכשווי נותרה חלק מעבודתו גם כשפיתח שפה סיפורית אישית. בשנת 2007 זכה בפרס אסנת מוזס לציור ובפרס קרן מורשה של מוזיאון תל אביב לאמנות, ובהמשך הציג במוזיאונים ובגלריות בישראל ומחוצה לה.

הסטודיו חוזר בציוריו לא רק כמקום עבודה, אלא כנושא בפני עצמו. הוא יכול להיראות כחלל שבו מתרחש ניסוי, מפגש או אירוע בלתי צפוי, והאמן אינו בהכרח מי ששולט בנעשה. בתערוכה 'שותפי על', שהוצגה עם הפסל ראובן ישראל במוזיאון תל אביב בשנת 2011, הוצגו בין השאר סדרות העוסקות באמן בסטודיו ובמדבר. כתמי צבע ונזילות נעשו נקודות מוצא להתפתחותן של דמויות ושל התרחשויות, כך שהסיפור נבנה גם מתוך תהליך העבודה בחומר.

הקשר שבין ציור לחיים רוחניים קיבל ביטוי מרכזי בתערוכה 'דירה בתחתונים', שהוצגה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בשנת 2018, באוצרות טלי בן-נון. התערוכה בחנה את המתח בין עולם גשמי לבין שאיפה רוחנית, ובין דימוי פיגורטיבי לצורות מופשטות. אזולאי מתייחס למעשה הציור כאל חיפוש, ולא רק כאל ייצוג של סיפור ידוע. המפגש עם החסידות ועם שאלות של אמונה מאפשר לו לבחון את היומיום כמרחב שבו עשוי להתרחש דבר החורג מן המובן מאליו.

לצד הדמויות והסיפורים מופיעות בעבודתו צורות צבעוניות המזכירות מגזרות נייר, בזיקה להנרי מאטיס. הן אינן תוספת דקורטיבית בלבד, אלא משנות את ארגון המרחב ואת הקשר בין החלקים המצוירים. אזולאי נע בין ציורי שמן גדולים לבין עבודות קטנות על לוחות, שבהן הוא בודק רעיונות, צבעים וקומפוזיציות. המעבר בין קני המידה מאפשר לשמור על רעננות של ניסיון ראשוני גם כאשר הדימוי מתרחב לתמונה מורכבת ורבת משתתפים.

במסגרת שהות אמן ביד ושם התוודע אזולאי לאוספים, לעדויות ולסיפורי חיים מן השואה. מן המפגש נולדה התערוכה 'גדול ממני', שהוצגה במוזיאון לאמנות השואה בשנת 2024. הוא שילב בה את דמותו שלו כדי לבחון את יחסו לזיכרון שאינו נשען על עדות משפחתית ישירה. נעליים גדולות מן המידה ודימויים של התרוממות מן הקרקע ביטאו את תחושת המרחק ואת הרצון להתקרב. בדבריו על התערוכה תיאר אותה גם כהתמודדות עם אמונה ועם אחריות אישית לזיכרון.

תערוכותיו הוצגו בין השאר בטוקיו, בניו יורק, בשיקגו ובאמסטרדם. בשנת 2019 הציג את 'קיצור שולחן ערוך' בגלריה אינגה, ובשנת 2022 את 'The Few That Hold The Many' בגלריה זומר. בשנת 2020 זכה בפרס לנדאו לאמנויות ולמדעים. לאורך דרכו נשאר הציור עבורו מקום שבו אפשר לחבר בין מסורת לחוויה עכשווית, תוך שמירה על האפשרות להפתעה ועל נוכחותו המוחשית של הצבע.