גרוס מיכאל

מיכאל גרוס, צייר ופסל, מהאמנים המרכזיים והחשובים שעיצבו את פני האמנות הישראלית וחתן פרס ישראל, זוהה כאחד המינימליסטים המובהקים באמנות הישראלית.
יליד טבריה,  1920. בשנים 1935-1940 למד בסמינר למורים "מזרחי" בירושלים. בשנים שלאחר מכן למד אדריכלות בטכניון ולמד פיסול וציור בהדרכתם של הפסל משה ציפר, הצייר מנחם שמי ואמנים אחרים.
לצד עיסוקיו באמנות, הוא שימש מורה לפיסול ב"אקדמיה לאמנות בצלאל" בין השנים 1957-1960 ובמכון לאמנות של "סמינר אורנים " בין השנים 1960-1985.
בשנים 1951–1954 למד פיסול וציור ב"אקול נסיונל סופרייר דה בוזאר" בפריז.
עם שובו ארצה מפריז, פיתח גרוס גישה אמנותית שעיקרה תמצות המציאות הנראית בעזרת משטחי צבע ספורים, תוך הבלעת הפרטים הטפלים מבחינתו. הוא ביקש להציג את התרשמותו מן המהותי שבקטע שאליו התייחס.
בשלהי שנות השישים ובשנות השבעים יצר ציורים מופשטים שהייתה להם זיקה למופשט האמריקאי (בייחוד ליצירתו של בארנט ניומן), אלא שהצורות הכאילו-מופשטות היו אצל גרוס קשורות תמיד למציאות, לביטוי תחושת מפגש עם איכויות של נוף. לא ארגון עצמאי של משטחים, לא פורמליזם, אלא דיאלוג סובייקטיבי עם הסביבה באמצעות האיכויות ההבעתיות של הצורה והחומר. הוא אמר: "המטרה היא להעביר ביצירה תחושה אנושית מסוימת. המינימליזם אינו מטרה אלא התחלה, אמצעי להגיע לשיא של תימצות". גם הפיסול שלו בתחום הציבורי, בטבע, נענה לאותו ציווי. הפסל שלו בגן סימון בוליבר בירושלים למשל, מקיים דיאלוג נמשך עם הנוף הקרוב והרחוק שסביבו. אינטרפרטציה ייחודית זו של המינימליזם האמריקאי, עשה את יצירתו לציון-דרך באמנות הישראלית. בשנות השמונים נוספו לציוריו רכיבים פיגורטיביים. הוא יצר אז סינתזה, בדרך ייחודית לו בין מופשט לפיגורציה.
יצירותיו נמצאות באוספים ובמוזיאונים חשובים בעולם, ביניהם במוזיאון לאומנות מודרנית בניו-יורק, במוזיאון גוגנהיים ועוד.
הציג בתערוכות חשובות בארץ בינהן במוזיאון ישראל, המוזיאון היהודי וגוגנהיים בניו-יורק, תל אביב, המשכן לאומנות בעין חרוד, במוזיאון חיפה בביאנלות בוונציה, פירנצה, רייקה (יגוסלביה), סאו-פאולו ועוד.
גרוס נפטר בשנת 2004 בגיל 84.