בק שמואל

שמואל בק, יליד וילנה בשנת 1933, הוא צייר וסופר שיצירתו עוסקת בזיכרון, באובדן ובאפשרות להמשיך ליצור לאחר חורבן. ציוריו הבוגרים משלבים תיאור מוקפד של חפצים ונופים עם צירופים בלתי אפשריים ומצבים סוריאליסטיים. עולם שנשבר ונבנה מחדש מופיע בהם באמצעות שרידים, צורות קטועות ודימויים שעוברים שינוי. חוויות ילדותו בשואה הן מקור מרכזי לעבודתו, אך הוא מעבד אותן לשפה חזותית המעלה גם שאלות רחבות על אחריות, תרבות והקיום האנושי.

כישרונו ניכר כבר בילדותו. בשנת 1943, בהיותו בן תשע, הוזמן על ידי המשוררים אברהם סוצקבר ושמרקה קצ'רגינסקי להציג מציוריו בתערוכה בגטו וילנה. השניים מסרו לידיו פנקס של הקהילה היהודית, ובדפיו הריקים ובשוליו המשיך לרשום. בק ואמו שרדו את הגטו, את מחנה העבודה ואת תקופות המסתור; אביו נרצח בפונאר. לאחר המלחמה הגיעו למחנה העקורים לנדסברג בגרמניה, שם המשיך לצייר וללמוד. בשנת 1948 עלו לישראל.

בק למד בבצלאל בראשית שנות החמישים, ובשנת 1956 עבר לפריז והמשיך את לימודיו בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות. בשנת 1959 עבר לרומא. במהלך השנים חי גם בישראל, בניו יורק, בפריז ובלוזאן, ובשנת 1993 השתקע באזור בוסטון. תנועתו בין מדינות ותרבויות לוותה בחיפוש אמנותי מתמשך. היא העמידה את שאלת הבית לא רק ככתובת מגורים, אלא גם כזיכרון של מקום ושל משפחה שאבדו, וכאפשרות ליצור תחושת שייכות חדשה.

שפתו הציורית לא התגבשה בבת אחת. בתקופתו המוקדמת בארץ צייר גם דמויות מחיי העולים והמעברות, מתוך קרבה לריאליזם החברתי. בפריז התנסה בהפשטה, ובשנותיו ברומא בחן את המתח שבין ציור עכשווי לבין משיכתו למסורת האירופית ולסיפור חזותי. בהמשך חזר בהדרגה לדימויים מזוהים ופיתח ציור פיגורטיבי בעל אופי מטפורי. הדיוק בפרטים אינו מבטל את אי הסבירות של התמונה: דווקא המראה המשכנע של כל חלק מדגיש את השבר בעולם שאליו הוא משתייך.

אגסים, כלי שחמט, עצים וחפצים סדוקים נעשו רכיבים חוזרים באוצר הדימויים שלו. האגס עשוי להופיע כפרי, כמבנה או כמקום מחסה, וכך לחבר בין חיים אורגניים לבין שרידי סביבה אנושית. כלי השחמט מעלים אפשרויות קריאה הקשורות למאבק, לחוקים ולתלות במהלך של האחר. באחדות מן העבודות דובי צעצוע מחליפים דמויות ילדים. אין מדובר במילון שבו לכל חפץ פירוש יחיד; אותו דימוי משתנה מציור לציור ונושא עמו זיכרונות והקשרים חדשים.

עבודתו של בק מחברת בין זיכרון אישי לבין מקורות מן התרבות היהודית ומן האמנות האירופית. ציוריו מציבים לעיתים דמויות דמיוניות במקום בני משפחה שאינם עוד, או משיבים אל התמונה שרידים של עולם מוכר. בכך הם אינם שחזור תיעודי של אירוע מסוים בלבד, אלא ניסיון לתת צורה למה שקשה למסור במילים. בשנת 2001 פרסם את ספר זיכרונותיו Painted in Words. הספר והציורים מציעים שתי דרכים שונות לעסוק באותה היסטוריה, בלי שהמילה הכתובה תחליף את מורכבות הדימוי.

יצירתו הוצגה בתערוכות ובתצוגות מוזיאליות ברחבי העולם, ובהן התערוכה הרטרוספקטיבית ״מסע ומשא״ ביד ושם. מוסדות המוקדשים לאמנותו פועלים בווילנה ובארצות הברית. בשנת 2023 נפתח באוניברסיטת נברסקה באומהה מוזיאון שמואל בק ומרכז לימוד, בעקבות תרומתו של אוסף בן יותר מחמש מאות יצירות. פעילות המרכז מחברת בין אמנות, הוראת השואה ודיון בזכויות אדם. כך ממשיכים ציוריו לפעול גם כמפגש בין עדות היסטורית לבין התבוננות מוסרית בהווה.