אוברזון גדעון

גדעון אוברזון, יליד איטליה בשנת 1943, הוא מעצב אופנה ישראלי העוסק גם בפיסול ובציור. במשך עשרות שנים פעל במרכז עולם האופנה המקומי, ובמקביל פיתח עניין מתמשך בגוף, בתנועה ובאפשרויות ההבעה של חומרים. יצירתו באמנות הפלסטית צמחה לצד עבודתו בעיצוב, ובשנים שלאחר סגירת בית האופנה שלו קיבלה מקום מרכזי יותר בעשייתו. המעבר בין בגד, פסל ותמונה מציג היבטים שונים של עיסוקו בצורה האנושית ובאופן שבו היא נראית ונעה.

אוברזון נולד להורים מקרואטיה שנמלטו מביתם בתקופת מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה שבה המשפחה ליוגוסלביה, ובילדותו עלה עמה לישראל וגדל בתל אביב. בצעירותו נסע לפריז מתוך כוונה ללמוד מחול, אך פנה שם לעיצוב אופנה. בשנת 1962 סיים את לימודיו בבית הספר של איגוד האופנה העילית בפריז. ההכשרה העניקה לו היכרות עם גזרה, מבנה וטכניקות תפירה, לצד מפגש עם התרבות החזותית של העיר.

עם שובו לישראל החל לבסס את דרכו כמעצב עצמאי. בשנת 1964 הציג קולקציה ראשונה, ובהמשך הקים בית אופנה בתל אביב. לאורך הקריירה עיצב שמלות ערב ובגדי יום, ונודע במיוחד גם בעיצוב בגדי ים. לצד העבודה עם לקוחות פרטיים שיתף פעולה עם חברות ותעשיות, ובהן גוטקס, ועסק גם בפריטים שאינם לבוש. ההבחנה בין קו, נפח וצבע ליוותה את עבודתו, אך לצדה נדרשה תמיד הבנה מעשית של החומר ושל יחסו לגוף.

הפיסול היה עבורו מסלול נוסף לעבודה עם דמות ועם נפח. הוא יצר בין השאר בברונזה ובאבן, ועבד בסטודיו של הפסלת טניה פרמינגר ברשפון. בתיעוד ביתו משנת 2010 מופיע הפסל 'התרנגולות', המתאר שתי נשים על נדנדה, ובתיעוד מאוחר יותר נראות עבודות פיסול נוספות שלו לצד יצירות שאסף. העיסוק הזה התקיים במשך שנים במקביל לקריירה באופנה, ולא החל רק לאחר פרישתו ממנה.

בשנת 2021 הוצגה בגלריית המשכן בית מאירוב בחולון התערוכה 'הסלון של אוברזון', שסקרה כשישה עשורים של עשייה. לקראת התערוכה נאספו דגמים מלקוחות, מאספנים ומארכיון האופנה בשנקר. היא הציבה את עיצוביו בתוך ההיסטוריה של הלבוש והתרבות בישראל, והחזירה למפגש ציבורי בגדים שנשמרו במשך שנים בארונות פרטיים. בארכיון רוז בשנקר מתועדות גם עבודות שלו, ובהן שמלת רוכסנים משנת 1988, שבה התפרים והרוכסנים המודגשים הם חלק מן העיצוב החזותי.

בשנת 2025 הציג בבית האמנים בתל אביב את תערוכת היחיד הראשונה של ציוריו, 'בין תפר למכחול', באוצרות אריה ברקוביץ ואילנה כרמלי לנר. נקודת המוצא הייתה תצלומים של עיצוביו משנות השישים ועד סוף פעילות בית האופנה. בחלק מן העבודות הוסיף שכבות צבע על תצלום, ובאחרות בנה מחדש את הדימוי באמצעות פירוק גאומטרי והפשטה. הדמויות והבגדים הועברו מן ההקשר הפרסומי אל תמונה שהצבע והקומפוזיציה הם מרכיביה המרכזיים.

בין מקורות הציורים היו תצלומים של גברא מנדל, יקי הלפרין, מירי דוידוביץ ורון קדמי. אוברזון בחר אותם גם בשל המבנה החזותי והאפשרויות הציוריות שמצא בהם, ולא רק כזיכרון של קולקציה או של דוגמנית. לצד העבודות הקשורות לארכיון האופנה יצר גם ציורים מופשטים שאינם נשענים עליו. כך התרחבה עבודתו מן הרישום המשמש לתכנון בגד אל ציור שנבחן כיצירה עצמאית.