ברנר ציפורה

ציפורה ברנר (1917-2010) הייתה ציירת ישראלית שעסקה בנוף, בדמויות ובחללי פנים. תל אביב, יפו, צפת וירושלים היו מן המקומות שחזרו בציוריה, לצד נשים ברגעים של שקט והתכנסות. עבודתה צמחה מתוך המפגש עם מורי הציור שפעלו בארץ לפני קום המדינה, ושמרה על קשר לדמות ולנוף גם בשנים שבהן הלכה והתחזקה מגמת ההפשטה באמנות הישראלית.

ברנר נולדה באוקראינה, עלתה לארץ בילדותה וגדלה בתל אביב. את הכשרתה ברישום ובציור החלה אצל אהרן אבני, ובהמשך למדה בסטודיה של אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן. היא למדה גם אצל מרסל ינקו והשתתפה בהרצאותיו של אויגן קולב. בשנת 1945 הציגה תערוכת יחיד ראשונה בגלריה כ״ץ בתל אביב. הלימודים והמפגש עם האמנים הללו העמידו אותה בתוך סביבת הציור המקומית שהתפתחה בעיר בשנות השלושים והארבעים.

בשנים 1951-1964 עבדה כמזכירת מוזיאון תל אביב, לצד המשך פעילותה כציירת. בשנת 1952 הצטרפה לאגודת הציירים והפסלים והשתתפה בתערוכותיה. ב-1955 הציגה במוזיאון, ששכן אז בבית דיזנגוף, לצד מרדכי אבניאל, מליטה שיפר ושמואל לם. תערוכה נוספת שלה הוצגה ב-1961 בביתן הלנה רובינשטיין. תערוכות אלה היו תחנות בהתגבשות נוכחותה האמנותית, בתקופה שבה חיי האמנות בתל אביב התרחבו והשתנו.

לאורך השנים יצאה להשתלמויות ולמסעות באירופה ובארצות הברית. בשנים 1972-1973 שהתה בסיטה הבינלאומית לאמנויות בפריז, וב-1975 סיירה באיטליה ובספרד. בשנת 1980 הציגה תערוכות יחיד בניו יורק ובוושינגטון. משנת 1970 הייתה חברה בקריית האמנים בצפת, ואף כיהנה במשך כמה שנים כיושבת הראש שלה. פעילותה נעה אפוא בין תל אביב לצפת ובין יצירה מקומית למפגש עם אמנות ועם קהלים מחוץ לישראל.

ציורי הנוף שלה משלבים מבט על המקום עם עיבוד של צורה וצבע. שכונות נווה צדק ויפו, הנופים ההרריים של צפת וירושלים והכנרת סיפקו לה סביבות שונות להתבוננות. היא לא ביקשה לוותר על הנושא המזוהה, אך גם לא ראתה בפרטי התיאור את מטרתו היחידה של הציור. כתמי הצבע, היחסים בין הגוונים והפישוט הצורני היו עבורה מרכיבים מהותיים בבניית התמונה, לצד האדם, הבניין או הנוף המתוארים בה.

ביחסה לאור המקומי בחרה לעיתים בריכוך ובעמעום של הגוונים, ולא בהדגשת הסנוור. ירוקים, כתומים וצהובים משתלבים בציוריה במעברים מתונים, התורמים לאווירה רגועה. גם דמויות הנשים מתוארות לא פעם במצב מופנם, ללא מחווה דרמטית. עם זאת, יצירתה לא הסתכמה בשלווה: בעקבות מלחמת יום הכיפורים יצרה סדרת קולאז׳ים שנתנה ביטוי לזעזוע שחוללה המלחמה. סדרה זו מצביעה על טווח רגשי נוסף בתוך גוף עבודתה.

בשנת 2002 הוענק לברנר התואר יקירת העיר תל אביב-יפו. חייה ויצירתה תועדו גם בספרו של חוקר האמנות אליק מישורי, "צפורה ברנר: חייה ואמנותה". ברנר נפטרה בשנת 2010, לאחר עשרות שנות פעילות שבהן שילבה ציור עצמאי, השתתפות בתערוכות ועשייה במסגרת קהילת האמנים. עבודתה משמרת מבט אישי על הנוף הישראלי ועל חיי היומיום, דרך שפה פיגורטיבית המעניקה מקום מרכזי לצבע ולאור.