גולומב נפתלי

נפתלי גולומב (1930-2005) היה צייר ומורה לאמנות ישראלי יליד צ׳ילה, שעסק גם בכתיבה על אמנות, מוסר וחברה. בשנת 1935 עלה לארץ וגדל בתל אביב. דרכו האמנותית התפתחה לאחר שנים של עבודה בתחומים אחרים: בראשית שנות החמישים לימד חשבון בבית ספר יסודי, ובהמשך ניהל סוכנות ביטוח. בשנת 1978 מכר את הסוכנות ופנה לעיסוק באמנות, שהפך למרכז פעילותו.

את לימודי הציור החל אצל ברי אורצקי, ובהמשך השתלם בציור בטמפרה אצל ארנסט פוקס וולפגנג מנר ברייכנאו שבאוסטריה. הוא למד גם רישום אצל אסתר פרץ ארד ואבינועם קוסובסקי. ההכשרה אצל מורים שונים הפגישה אותו עם אפשרויות מגוונות של בניית דימוי ועבודה בחומר. ביצירתו השתמש בשמן, בטמפרה, באקריליק, באנקאוסטיקה וברישום בעיפרון, ולעיתים שילב כמה אמצעים באותה עבודה.

בתחילת שנות השמונים היה חבר בקבוצת "רדיוס", שפעלה בשנים 1982-1984. פעילותו בתקופה זו כללה עבודות בטכניקות מעורבות וקולאז׳ים, שבהם הציור אינו עומד לבדו אלא נפגש עם חומרים ודימויים נוספים. ברישומי התערוכות מתועדת השתתפותו בתערוכת הקבוצה בתל אביב בפברואר ובמרץ 1984. במקביל לפעילות הקבוצתית הציג תערוכות יחיד בארץ ובחו״ל; הוצאת מודן מציינת עשרים תערוכות יחיד במסגרת סקירת פעילותו.

מוזיקה הייתה אחד ממקורות ההתייחסות בעבודתו, ובמחצית השנייה של שנות השמונים בחן את האפשרות לתת לה ביטוי צורני. הקשר למוזיקה מאפשר לקרוא את הציור גם דרך היחסים בין רכיביו: חזרה ושינוי, רצף והפסקה, מפגש בין קווים לבין אזורי צבע. זהו חיפוש אחר מקבילה חזותית לחוויה שאינה חזותית במקורה. הוא מצטרף לעניין שגילה באמנות כשפה, ובאופן שבו צורות וחומרים יכולים לשאת משמעות.

בעבודות מאוחרות יותר שילב טקסטים, התייחסויות לתרבויות קדומות ותכנים חברתיים ופוליטיים. הקולאז׳ אפשר להציב זה לצד זה רכיבים שמקורם בהקשרים שונים, ואילו המילה הכתובה הוסיפה לציור רובד שניתן גם לקרוא. לצד העיסוק בחומר ובצבע נוצר כך מקום לשאלות על מסורת, על זיכרון תרבותי ועל המציאות שבה נוצרת האמנות. העניין בנושאים אלה קיבל ביטוי נוסף בכתיבתו, ולא נותר מוגבל לעבודות החזותיות.

בספרו "ללא כותרת" העלה גולומב שאלות על היחס בין אמנות, שפה, מדע ומוסכמה. ספרו "קולאז׳" עסק בחופש המחשבה ובשאלות של מוסר, מיתוס ומסורת. בין ספריו נמנים גם "שיחה עם עצמי", "שני סדרי פסיקה" ו"שולחן ערוך". האחרון הוצג בהוצאת מודן כספר של מחשבה ביקורתית על החברה בישראל ועל המתח בין השקפות עולם דתיות וחילוניות. הכתיבה הייתה אפוא ערוץ נוסף של פעילותו, לצד הציור וההוראה.

משנת 1985 לימד גולומב במכון אבני בתל אביב. בין תלמידיו היה הצייר יובל וולפסון, שהמשיך ללמוד אצלו באופן פרטי במשך כמה שנים לאחר שעזב את הלימודים במכון. עדות זו מבהירה את מקומה של ההוראה האישית בפעילותו, לצד המסגרת המוסדית. גולומב נפטר בשנת 2005. מסלולו משלב מעבר מאוחר יחסית לעיסוק באמנות, התנסות במגוון טכניקות וחיבור מתמשך בין יצירה חזותית לבין מחשבה וכתיבה.