איזנברג יעקב

יעקב איזנברג (1897-1966) היה צייר, אמן הדפס ואמן קרמיקה, מן היוצרים שפעלו במסגרת בצלאל בראשית המאה העשרים. הוא נולד בפינסק ועלה לארץ ישראל בשנת 1913. באותה שנה החל ללמוד בבצלאל בירושלים, מוסד שביקש לחבר בין הכשרה אמנותית, מלאכת מחשבת ויצירת תרבות חזותית עברית. דרכו התפתחה בין היצירה על הנייר לבין עבודות שנועדו להשתלב בבניינים ובמרחב העירוני, ובעיקר אריחי הקרמיקה של בתי תל אביב.

בראשית שנות העשרים נשלח איזנברג לווינה להשתלם בקרמיקה, ביוזמת בוריס שץ. עם שובו היה ממקימי הסדנה לקרמיקה בבצלאל ועמד בראשה. ההכשרה באירופה אפשרה לפתח בירושלים תחום שחיבר מיומנות טכנית עם ציור ועיטור. הסדנה ייצרה אריחים מעוטרים, תמונות קרמיות ושלטים, כחלק מן הניסיון לשלב את עבודת בתי המלאכה בבנייה המתפתחת בארץ. איזנברג עסק בארגון הייצור ובהעברת הדימויים למצע הקרמי, ולא רק בציורם על נייר.

חלק מרכזי בעבודתו נעשה בשיתוף עם זאב רבן ומאיר גור-אריה. הם הכינו מתווים ודימויים, ואיזנברג תרגם אותם לעבודות קרמיקה. חלוקת תפקידים זו חשובה להבנת היצירות: האריחים הם תוצר של מפגש בין המעצב לבין האמן המבצע, בין הקו המצויר לבין הצבע והזיגוג. לצד עבודות שהתבססו על מתווי עמיתיו, העביר איזנברג לקרמיקה גם דימויים מיצירתו שלו. כך התקיים קשר בין עבודתו העצמאית כצייר וכאמן הדפס לבין הפעילות המשותפת של בית המלאכה.

עבודות הקרמיקה שביצע מצויות בכמה מן המבנים המזוהים עם תל אביב של שנות העשרים. בבית לדרברג הותקנו תמונות של עבודת אדמה וחקלאות על פי עיצובו של רבן. בחזית בית הספר ברחוב אחד העם שולבו נופי הארץ ודימויים הקשורים במסורת היהודית. בבית ביאליק עיטרו אריחים את חללי הבית, כחלק מעיצוב פנימי עשיר בצבע ובסמלים. בכל אחד מן האתרים הותאמה התמונה למיקומה האדריכלי: חזית הנגלית לעוברים ברחוב, פתח כניסה או מרחב פנימי.

במקביל לקרמיקה יצר איזנברג תחריטים, רישומים וציורים. בין הנושאים המופיעים בהדפסיו נופי ירושלים, דמויות מן הסביבה המקומית ורועים. בתחריטים מסוימים הוסיף צבעי מים, ששינו את היחס בין הקו החרוט לבין המשטח. דימויים של רועה המחלל לעדרו, רוכב על חמור או נער תימני משתייכים למבט הרומנטי על המזרח שרווח ביצירה הבצלאלית. אין אלה רק רישומים תיעודיים: בחירת הדמויות ואופן הצגתן מבטאים גם את האידיאלים האמנותיים של הסביבה שבה פעל.

פעילותו כללה גם הוראת ציור בבצלאל בסוף שנות העשרים ועבודה בזכוכית צבעונית לפי מתווים של רבן. הוא הציג תערוכת יחיד בבצלאל בשנת 1924, ובהמשך הציג בבתי אמנים בירושלים, בתל אביב ובחיפה. בשנת 1961 נערכה תערוכת יחיד נוספת שלו בבית האמנים בירושלים. תחנות אלה משקפות קריירה שלא הצטמצמה למפעל הקרמיקה, אלא כללה עבודה מתמשכת בציור, בהדפס ובמלאכות אמנות.

איזנברג נפטר בשנת 1966. יצירתו נותרה נוכחת הן בעבודות הנייר שלו והן בעיטורים שנשמרו במבנים היסטוריים. בשנת 1996 הוצגה במוזיאון ארץ ישראל התערוכה 'אריחים מעטרים עיר', שעסקה בקרמיקה הבצלאלית בבתי תל אביב. העיסוק המחודש באריחים הדגיש את תרומתו למפגש שבין אמנות לאדריכלות, ואת מקומה של עבודת המלאכה בעיצוב דמותה החזותית של העיר העברית המוקדמת.