גלעדי אהרון

אהרון גלעדי (1907-1993) היה צייר ישראלי שבמרכז יצירתו עמדו האדם, המשפחה וחיי הקיבוץ. דמויותיו, שלרוב אינן נושאות תווי פנים מפורטים, מזוהות באמצעות תנוחת הגוף, קווי המתאר ויחסי הקרבה ביניהן. הוא נולד בהומל, כיום בבלארוס, ולמד בשנים 1923-1926 באקדמיה לאמנות בפטרוגרד. בעקבות פעילותו בתנועת השומר הצעיר נאסר והוגלה לסיביר. בשנת 1929 עלה לארץ ישראל עם קבוצת חברים מן התנועה והחל פרק חדש ששילב עבודת כפיים עם יצירה אמנותית.

גלעדי היה מחברי קיבוץ אפיקים בשנותיו הראשונות. הוא עבד כבנאי, טייח וצבע, וצייר בשעות שנותרו לאחר יום העבודה. המתח בין החובות המשותפות לבין הצורך בזמן ובמרחב לציור היה חלק ממשי מחייו. בעידודו של הצייר חיים אתר הקים לעצמו סטודיו בקיבוץ. האנשים שסביבו, חדר האוכל, העבודה והמפגש המשפחתי נעשו לנושאים חוזרים. אלה לא היו עבורו מראות של מבקר מבחוץ, אלא סביבה מוכרת שבה השתתף וחי ושממנה צמחה שפתו הציורית.

לאחר שעזב את אפיקים התגורר בכפר סבא ובתל אביב, ובשנת 1955 קבע את ביתו בחולון. הוא החזיק גם סטודיו בצפת. המעבר מן הקיבוץ לעיר לא הפסיק את עיסוקו בקבוצות אנושיות וביחסים שבין היחיד לסביבתו. אמהות וילדים, משפחות ואנשים היושבים יחד המשיכו להופיע בציוריו. בצד עבודות בצבעי שמן יצר גם באקוורל, בגואש וברישום. במדיומים השונים שמר על מרכזיותה של הדמות, גם כאשר צמצם אותה לכתם או למבנה גאומטרי פשוט.

המשפחה בציוריו אינה מוצגת בהכרח כדיוקן של אנשים מזוהים. הצטופפות הדמויות והיעדרם של פרטים אישיים מאפשרים לקרוא אותה גם כדימוי של שייכות, הגנה ותלות הדדית. קווי מתאר מודגשים מפרידים בין הגופים ובו בזמן מחברים אותם לקבוצה אחת. משחקי הצבע והצורה אינם משמשים רק לתיאור המציאות, אלא בונים את היחסים בתוך התמונה. אפשר לראות בעבודות אלה מפגש בין חמלה לבין כובד רגשי: נוכחות אנושית קרובה שאינה מאבדת את תחושת המאמץ והדאגה הכרוכה בחיי היומיום.

גלעדי השתתף בתערוכות הראשונות של קבוצת אופקים חדשים, אך בהמשך פרש ממנה. הזיקה שלו להפשטה התקיימה לצד נאמנות מתמשכת לדימוי האנושי, ולא החליפה אותו. עבודתו התפתחה מתוך תנועת המכחול וארגון הצבע, כאשר הנושא והצורה פועלים יחד. הוא הציג בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובחו"ל, השתתף בביאנלה בסאו פאולו בשנת 1957, וזכה בפרס דיזנגוף ובפרס ההסתדרות. במסגרת פעילותו בגלריה כ"ץ בתל אביב יצר גם תבליטים לחזיתה, וכך הביא את עולמו הצורני מן התמונה אל המרחב הבנוי.

בשנת 1971 ראה אור אלבום רטרוספקטיבי של ציוריו ורישומיו מן השנים 1930-1970, עם הקדמה מאת יונה פישר. פרסום זה איגד ארבעה עשורים של עבודה ואפשר להתבונן ברצף שבין שנות הקיבוץ לבין יצירתו המאוחרת. גלעדי נפטר בשנת 1993 ונקבר באפיקים, לבקשתו. בשנת 1997 הוצגה במשכן לאמנות בחולון תערוכה רטרוספקטיבית לזכרו. יצירותיו נכללות גם באוסף מוזיאון בר-דוד, כחלק מן התיעוד המוזיאלי של האמנות הישראלית.