אריאלי מרדכי

מרדכי אריאלי (1909-1993) היה צייר ישראלי, חבר קבוצת אופקים חדשים ומורה לציור. הוא נולד בסובאלקי שבפולין למשפחה מסורתית, ואביו עסק בציור. בשנת 1926 עלה לארץ והחל ללמוד בבצלאל בירושלים. דרכו האמנותית התפתחה בין לימודים בארץ ובפריז, עבודה ממושכת בגרפיקה שימושית ופעילות במסגרת קבוצות האמנים בישראל. בציוריו עסק בדמויות, בנופים ובטבע דומם, ובהמשך פיתח גם קומפוזיציות מופשטות בעלות מבנה מאורגן וצבעוניות מדודה.

אל בצלאל הגיע בעקבות היכרות עם בוריס שץ, שעודד אותו ללמוד אמנות בארץ. שנות לימודיו במוסד היו 1926-1928, בתקופה שבה התעורר בקרב תלמידים צעירים עניין בגישות מודרניות לציור. בשנת 1931 יצא לפריז בעקבות אחיו, הצייר דוד מורז׳ינסקי, ושהה בה עד 1934. שם למד באקדמיה גראנד שומייר ובבית ספר לרישום. מסלול ההכשרה הזה חיבר בין סביבת האמנות הירושלמית לבין מרכז האמנות הצרפתי, שאליו פנו אמנים ישראלים רבים באותן שנים.

עם שובו לארץ עבד תחילה בבניין, ובהמשך התפרנס מציור שלטי פרסומת לסרטים בקולנוע מגדלור בתל אביב. הוא עסק במלאכה זו במשך שנים רבות, לצד עבודתו כצייר עצמאי. בשנת 1937 הצטרף לאגודת הציירים והפסלים, ובשנת 1949 הצטרף לאופקים חדשים. בין השנים 1953-1957 שימש מזכיר הקבוצה והשתתף בפעילותה התערוכתית. חברותו בה הציבה אותו בתוך הדיון על אמנות מודרנית בישראל ועל מקומם של הצבע והמבנה בתמונה.

הקשר בין עבודתו הגרפית לציורו זכה להתייחסות כבר בביקורת בת זמנו. חיים גמזו, בספרו ציור ופיסול בישראל, הדגיש את יכולתו של אריאלי לארגן את שטח התמונה ואת חשיבותו של הבסיס הרישומי בעבודותיו. בהתייחסו לציור אשה יושבת תיאר מפגש בין בנייה צורנית מוצקה לבין רגישות בתיאור הדמות. הבחנה זו מאירה את המתח שביצירתו בין משמעת הקומפוזיציה לבין הממד האנושי, שאינו נעלם גם כאשר הדמות עוברת סגנון והפשטה.

מבחר עבודותיו כולל נשים בחדר, זוגות, קבוצות דמויות בנוף, דייגים, בעלי חיים וטבע דומם. הוא עבד בשמן על בד, על עץ ועל קרטון, וכן בגואש ובצבעי מים על נייר. לצד אלה יצר עבודות המשלבות קולאז׳ וטכניקות מעורבות. מגוון הנושאים והחומרים מציג קריירה שאינה מוגבלת לסוג אחד של תמונה: ציור דמות מתקיים בה לצד נוף וקומפוזיציה מופשטת, והנייר משמש זירת עבודה משמעותית לצד הבד.

לצד היצירה עסק אריאלי בהוראה. משנת 1951 לימד בסמינר תלפיות ובאוניברסיטה העממית בתל אביב, ובהמשך לימד במסגרת הכשרת מורים לציור. הוא הציג תערוכות יחיד בגלריה כ״ץ בתל אביב, במוזיאון תל אביב בשנת 1951 ובבית האמנים בירושלים בשנת 1957. בהמשך הוצגו עבודותיו גם בבית האמנים בתל אביב ובגלריה רוזנפלד. בשנת 1955 ובשנת 1961 זכה בפרס דיזנגוף, נוסף על פרסים מטעם משרד החינוך והתרבות וההסתדרות.

אריאלי נפטר בשנת 1993. על הבית שבו חי ויצר ברחוב יהודה קרני בתל אביב הוצבה לוחית הנצחה עירונית. מקומו בתולדות הציור הישראלי קשור הן לפעילותו באופקים חדשים והן להתפתחותה של שפת ציור שביקשה לנסח מחדש את היחסים בין דמות, חלל וצבע. עבודתו משלבת ניסיון מקצועי ברישום ובחלוקת משטח עם התנסות בצורות ציור שונות, ומאפשרת לעקוב אחר מעבר הדרגתי מתיאור מזוהה אל ארגון מופשט יותר של התמונה.