אריכא אביגדור

אביגדור אריכא (1929-2010) היה צייר, רשם, אמן הדפס וחוקר אמנות ישראלי שפעל שנים רבות בפריז. הוא נולד ברדאוץ שברומניה למשפחה יהודית דוברת גרמנית. מהלך יצירתו כלל תפנית יוצאת דופן: לאחר שהתבסס כצייר מופשט, הפסיק לצייר בצבע ופנה לרישום מן ההתבוננות. כשחזר לציור, העמיד במרכז עבודתו את המפגש הישיר עם האדם, החפץ והחלל שלפניו, תוך הקפדה על עבודה באור טבעי ועל השלמת היצירה במפגש אחד.

בשנת 1941 גורש עם משפחתו לטרנסניסטריה, שם מת אביו. כנער תיעד ברישומים את המציאות הקשה שחווה במחנה. בשנת 1944 הגיע לארץ עם אחותו, ובהמשך למד בבצלאל בירושלים. הרישומים המוקדמים, לצד עבודות שיצר בעקבות מלחמת העצמאות, מעניקים ביטוי חזותי לשנותיו הראשונות. מוזיאון ישראל הציג אותם בתערוכה פרקי מלחמה, יחד עם רישומי ההכנה לאיוריו לפואמה של ריינר מריה רילקה, העוסקת במלחמה מן המאה השבע עשרה.

בשנת 1949 זכה במלגה ללימודים בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות בפריז, ומשנת 1954 קבע בה את ביתו. בראשית דרכו המקצועית עסק באיור ספרים, ובהמשך פנה לציור מופשט המזוהה עם האמנות האינפורמלית. בפריז נוצרו קשריו עם יוצרים ובהם אלברטו ג׳קומטי וסמואל בקט. ידידותו עם בקט, שהחלה בשנת 1956, נמשכה שנים והניבה דיוקנאות ורישומים רבים של הסופר, שנעשה אחת הדמויות המזוהות עם יצירתו.

בשנת 1965 חדל אריכא מן הציור המופשט. במשך שמונה השנים הבאות התרכז ברישום ובהדפס, ועבד מתוך התבוננות ישירה במקום להסתמך על זיכרון או על דימוי מומצא. בשנת 1973 חזר לצבע ולציור בשמן. הוא פיתח דרך עבודה מהירה שאינה מבוססת על רישומי הכנה, ובה הצבע מתייבש תוך כדי העבודה. מגבלת הזמן הייתה חלק מן השיטה: התמונה נועדה להיווצר מתוך מצב מסוים של אור ונוכחות, ולא להיבנות מחדש לאורך מפגשים נפרדים.

נושאי ציוריו המאוחרים נלקחו במידה רבה מסביבתו הקרובה: פנים הדירה, חפצים, נופים, גגות פריז, בני משפחה וידידים. רעייתו, המשוררת אן אטיק, ובנותיו אלבה ונגה הופיעו שוב ושוב בעבודותיו. ברישום של אן משנת 1992, השמור במוזיאון הבריטי, היא נראית עומדת במעיל חורף וקוראת בעיתון. המעיל עצמו חזר ביצירות נוספות. תשומת הלב לבגד מוכר, לתנוחת הגוף ולפעולה יומיומית מבהירה כיצד מצא בחיי הבית חומר לעבודה מתמשכת ומדויקת.

גם הקשר לירושלים נוכח בעבודתו. רישום הפחם האורן הזקן משנת 1992 מתאר עץ שעמד בגינת דירתו בעיר, ושאותו שב וצייר לפני שנכרת בעקבות מחלה. לצד היצירה עסק אריכא במחקר, בכתיבה ובהרצאות על תולדות האמנות. הוא אצר תערוכות על אנגר באוסף פריק בניו יורק ועל פוסן במוזיאון הלובר, ובשנת 1992 הוזמן להכין סרט תיעודי על ולאסקס עבור ה-BBC. פעילות זו העידה על היכרותו הרחבה עם מסורות הציור האירופי.

בשנת 1998 הוצגו בישראל במקביל תערוכות רחבות של ציוריו במוזיאון ישראל ושל רישומיו במוזיאון תל אביב. בשנת 2006 הוקדשה לרישומיו ולהדפסיו תערוכה במוזיאון הבריטי. אריכא נפטר בפריז בשנת 2010. עבודותיו נכללות באוספים ציבוריים ובהם טייט, המטרופוליטן ומוזיאון ישראל. המעבר שלו מהפשטה לציור מן החיים לא היה חזרה להעתקה תיאורית בלבד, אלא ניסוח מחודש של מעשה ההתבוננות ושל היחס בין משך העבודה, האור והנושא המצויר.