אברמוביץ' פנחס

פנחס אברמוביץ (1909-1986) היה צייר ישראלי, ממייסדי קבוצת 'אופקים חדשים', שעבודתו התפתחה מציור נוף ודמויות אל הפשטה לירית. הוא נולד במאז'ייק שבליטא, למד אמנות בקובנה ועלה לארץ ישראל בשנת 1929. בציוריו ובעבודותיו על נייר חיבר בין רשמים מן הסביבה המקומית לבין עניין בצבע ובמבנה התמונה. לצד יצירתו מילא תפקיד פעיל בחיי האמנות בארץ, כמורה, כמזכיר 'אופקים חדשים' וכחבר בהנהגת אגודת הציירים והפסלים.

בשנותיו הראשונות בארץ חי במסגרת חלוצית באזור בנימינה ובקיבוץ בית זרע, שבו גם לימד ציור. בשנת 1932 עבר לתל אביב והחל לעבוד בסטודיו של יוסף זריצקי, לצד אמנים ובהם יחיאל קריזה, אריה ארוך וחיה שוורץ. המפגש עם זריצקי העמיק את עיסוקו בצבעי מים וביחסים שבין הנוף הנראה לעין לבין ארגונו על הדף. בשנת 1934 התקבל לאגודת הציירים והפסלים, ובאמצע שנות השלושים נסע לפריז ולמד באקדמיית גראנד שומייר.

ציורו 'נוף ירושלים' משנת 1936 מעיד על האופן שבו עיבד את ההשפעות האלה. ההיסטוריון והאוצר גדעון עפרת הצביע על הקרבה בין העבודה לבין האקוורלים של זריצקי: גגות וחזיתות בתים בנויים במישורים, דמויות נרשמות בקו חופשי וכתמי צבע שקופים קושרים בין חלקי התמונה. הנוף אינו משמש כאן רק נושא לתיעוד. הוא מאפשר לצייר להציב זה מול זה קרוב ורחוק, מבנים וצמחייה, ולבחון את האיזון בין רישום לצבע.

בשנות מלחמת העולם השנייה שירת אברמוביץ בצבא הבריטי ושהה במצרים, בעיראק ובאיראן. לאחר שובו ניכרו בעבודתו גם יסודות צבעוניים ודקורטיביים שנקשרו למפגש עם תרבויות האזור, לצד השפעת הציור הצרפתי. בשנת 1948 נמנה עם מייסדי 'אופקים חדשים'. הוא השתתף ברבות מתערוכות הקבוצה ושימש מזכירה בתקופות שונות. במהלך שנות החמישים התחזק בציוריו הכיוון המופשט, אולם הקשר לנוף, לאדריכלות ולחוויה החזותית של המקום המשיך להופיע בעבודתו.

בין הנושאים שפיתח לאורך השנים בולט החלון. במסגרת זו יכול היה מלבן מוכר מן הבית להפוך למערכת של חלוקות, כתמים ויחסי צבע, בלי למסור מראה ברור של החוץ. קריאה אחרת של המרחב הופיעה בסדרת 'הגדר הטובה' מראשית שנות השמונים. כאן נכנסו לרישומים גדרות, אנטנות, מעברים ודמויות, והקו קיבל אופי חד ומתוח. ההבדל בין הסדרות מדגיש את רוחב העיסוק שלו: מן המבנה הציורי הסגור אל הסביבה הפיזית ואל המטען הציבורי והפוליטי שלה.

לעבודה על נייר היה מקום מרכזי ביצירתו. אברמוביץ השתמש ברישום, בצבעי מים, בגואש ובשילובי חומרים, והמשיך לצאת לצייר בנופי הארץ. הנייר אפשר לו לעבור בין קו מהיר לשטח צבע, בין תיאור מפורט לרמז בלבד. גם לאחר שהתבסס כצייר מופשט לא נטש את ההתרשמות הישירה מן הסביבה. בשנת 1991 הציג מוזיאון ישראל סדרת רישומים בדיו ובצבעי מים שיצר בירושלים, בתערוכה לציון חמש שנים למותו.

במשך כשני עשורים, בשנים 1952-1972, לימד אברמוביץ ציור בסמינר הקיבוצים. בראשית שנות השמונים כיהן גם כיושב ראש אגודת הציירים והפסלים. בין הפרסים שקיבל היו פרס מונקו ופרס דיזנגוף לציור ולפיסול. הוא נפטר בתל אביב בשנת 1986. דרכו האמנותית מחברת בין שנות התגבשותו של הציור הארץ-ישראלי לבין ההפשטה שלאחר הקמת המדינה, ומשקפת מחויבות ממושכת הן למעשה הציור והן לקהילת האמנים והמורים שבה פעל.