אינסלר שרה

שרה אינסלר היא ציירת ומורה לציור ישראלית, שיצירתה מזוהה עם הפשטה צבעונית ועם תהליכי עבודה ממושכים על פני הבד. היא למדה אצל אביגדור סטימצקי, אליהו גת ורפי לביא, והציגה לאורך השנים בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בישראל ומחוצה לה. בעבודותיה הצבע אינו משמש רק לתיאור של נושא חיצוני: כתמים, קווים ושכבות בונים את התמונה ומעניקים לה תנועה, משקל ועומק. לצד הציור התנסתה גם בהוצאת הצורה מן המשטח אל החלל.

בשנת 1981 הציגה בגלריה דוגית בתל אביב. ביקורת בת הזמן תיארה כיצד העבירה את הכתמים המופשטים מציוריה אל גופים תלת-ממדיים, והמשיכה לפתח אותם גם בתצוגה מאוחרת יותר באותה שנה. פרק זה בעבודתה מלמד על עניין ביחסים שבין צורה מצוירת לבין אובייקט ממשי. הכתם, שבציור מתקיים בתוך גבולות הבד, קיבל נוכחות עצמאית בחלל. זהו היבט פחות מוכר בפעילותה, המרחיב את המבט על יצירתה מעבר לציורי השמן.

העבודה המופשטת של אינסלר מבוססת על מפגש בין צבעים חמים לקרים ובין אזורים צפופים למרחבים פתוחים יותר. תהליך הציור כולל הנחת שכבות, כיסוי ועיבוד חוזר, ולעיתים נמשך חודשים. אין בו בהכרח דימוי מרכזי אחד שיש לזהותו. המבט נע בין מוקדים שונים, בעקבות כתם צבע, סימן קווי או אזור שבו שכבה מוקדמת מבצבצת מתחת לאחרת. הצטברות הפעולות מעניקה לבד היסטוריה פנימית, שאינה נחשפת כולה במבט ראשון.

בשנת 1984 נהרג בנה, טייס הקרב דני אינסלר, בעת טיסת אימונים בסיני. בעקבות מותו הפסיקה לצייר למשך תקופה ארוכה. בשיחות עמה סיפרה על הקושי לשוב אל המכחול ועל חזרתה ההדרגתית לעבודה. השכול הוא חלק משמעותי בסיפור חייה וביצירתה המאוחרת, אך דרכה כאמנית החלה שנים לפניו. התערוכות והניסיונות החומריים המוקדמים מעידים על עיסוק ממושך בציור, שהתפתח והשתנה לנוכח החוויה האישית.

בשנת 2015 הציגה עם האמנית מירה שדות בתערוכה 'אם בורחת מבשורה' בבית יד לבנים ברחובות, באוצרותה של רוני אנקורי. התערוכה הפגישה שתי דרכי יצירה שנגעו באובדן בן. בהקשר זה תיארה אינסלר תהליך שבו היא כותבת תחילה את שמו של דני על הבד, ולאחר מכן מכסה אותו בשכבות צבע. הכתב אינו חייב להישאר גלוי, אך הוא מצוי בבסיס העבודה. כך מתקיים בתוך הציור קשר בין זיכרון אישי לבין מה שנראה לעיני הצופה.

פעילותה נמשכה גם במסגרות תצוגה מגוונות. שמה מופיע בין משתתפי הביאנלה הבינלאומית הראשונה לפסטל בפולין, וכן ברשימת האמנים בתערוכת Xspozito במרכז עמיעד ביפו. בספרייה הלאומית נשמרה כרזה לתערוכת ציור משותפת לה, לפיי יצחקי ולריקה שלו. תיעודים אלה מוסיפים להקשר הביוגרפי רצף של מפגשים עם אמנים אחרים ועם קהלים שונים, לצד העבודה האישית בסטודיו.

בריאיון משנת 2020 סיפרה אינסלר על תערוכה נוספת מעבודותיה שנפתחה במגדלי בסר בבני ברק, סמוך לתחילת משבר הקורונה. באותו ריאיון תיארה גם את מקומן של שעות הלילה בעבודתה. הציור נשאר עבורה מעשה מתמשך של חזרה אל הבד ושל בנייה מחדש. מתוך השכבות והקשרים הצבעוניים נוצרת יצירה שאינה מתארת את סיפור חייה באופן ישיר, אלא מאפשרת לחוויה לקבל צורה באמצעות החומר, הזמן והצבע.