סֶבָּא, נולד ב-1897 במזרח פרוסיה ועלה לארץ בשנת 1936. עסק בציור, עיצוב תפאורות ומיצבים.
סבא רכש את הכשרתו האמנותית בקניסברג ובברלין. הוא ערך מסעות באינדונזיה, בפינלנד ובמדבר הנובי. בין השנים 1930-1929 הוא שהה בצרפת, ובשנת 1936 עלה לארץ והשתקע בה.
במסגרת מסורת הציור הישראלית, ניתן לראות בסבא את אחד האמנים הטרום-כנעניים הבולטים. ציורו המפורסם "הגז" משנת 1947, הוא מחשובי היצירות באמנות הישראלית. ציור זה, מחבר בין תפיסה כנענית אודות הקשר הפולחני בין אדם לאדמה ולחקלאות, לבין תפיסת "היהודי החדש".
בציור אחר משנת 1946 - "בוקר (הרועה הצעיר)", מופיע רועה צאן המחזיק בידיו טלה. ככל הנראה המודל לציור היה האמן לאו רוט. הציור מתכתב עם מוטיב "הרועה הנאמן" שהיה ועודנו נפוץ בתרבויות האזור: החל בדמות הרועה בתבליטים מסופוטמיים, דרך דמותו של הרועה בדתות המונותאיסטיות וכלה בדמויות בנות-זמננו.
משנת 1947 עד שנת 1954 עסק סבא בחקר בעיות אופטיות במסגרת תאוריית "האובייקטיביות החדשה", שבה בנה את השטח במישורים גאומטריים המגלמים אשליות נפחיות. בשנת 1955 ובהמשך, הציג קומפוזיציות על ראייה חדשה של עצמים במרחב.
שלום סבא, שעוד בעברו הגרמני הוכיח פיגורטיביות שבסגנון מקס בקמן, סירב להשלים עם דין ההפשטה.
ב-1960 עלו שתי תערוכות יחיד שלו במוזיאון תל אביב לאמנות וסדרה של עבודות מונומנטאליות באשקלון, חיפה, גבעתיים ותל אביב.
מאז ומעולם ראה עצמו סבא, מזוהה עם האוונגרד והקידמה. סדרת "האלמנטים" שלו מנסחת את הדימוי החומרי במונחים צורניים טהורים, מה שאמני ההפשטה כינו "ערכים". משימתו היתה ברורה: לאחד את המודרניות עם ה"ממשי", לשלב אוטונומיה אמנותית עם מחוייבות ל"עולם שבחוץ".
על סבא נכתבו שני ספרים עיקריים, האחד על ידי ד"ר גדעון עפרת עבור תעורכת סבא במשכן לאמנויות בעין חרוד, והשני על ידי חוקר האמנות הגרמני קרלהיינץ גבלר.
שלום סבא הלך לעולמו ב-1975.
יצירותיו הוצגו במוזיאון תל אביב לאמנות וכן בתערוכות חשובות בארץ ובעולם והן נמצאות באוספים רבים וחשובים בארץ ובעולם.