אמנות ישראלית כאפיק השקעה

בעשרות השנים האחרונות, ברור באופן מוחלט כי מעבר לתשוקה של שוחרי האמנות באיסוף יצירות איכותיות, מדובר באפיק השקעה מהבולטים והמניבים בעולם. ניתן להסביר זאת באמצעות הנקודות הבאות: 

* עשירי העולם מחזיקים בידם כסף זמין להשקעות.

* כניסתם של יזמים ומשקיעים חדשים לתחום רכישות האמנות מהמזרח ומארצות ערב.

* ההכרה והידיעה שיצירה נדירה תמיד תהיה נדירה כיוון שנוצרה במקור פעם אחת בלבד.

לכך מתווסף היבט פיננסי חשוב - סביבת ריבית אפסית והיעדר אלטרנטיבות השקעה שיבטיחו תשואות יוצאות דופן כמו בשוק האמנות.

הרוכשים את היצירות הנדירות הללו בונים לעצמם מעמד אריסטוקרטי בר-השפעה של אספנים מובילים, דבר שתורם רבות לדימוי שלהם כאנשי עסקים וכיזמים מצליחים וכשוחרי תרבות. הפילטרופ היהודי רון לאודר למשל, בנה אוסף מרהיב במיוחד שמוצג לציבור (כולל אדלה של גוסטב קלימט מהסרט "האישה בזהב") וכך בנה לעצמו שם של שוחר אמנות שתרם רבות לתדמיתו ולעסקיו.

רבים מהאספנים ושוחרי האמנות בארץ מעסיקים אוצרים ויועצים וחלק מהיצירות שבבעלותם של אלו מושאלות לתצוגה במוזיאונים המובילים. הם מגיעים בקביעות לפתיחות של תערוכות ומעורבים בפעילות חבר הנאמנים במוזיאונים. וכראיה, מדובר בהחלט בסוג של פילנתרופיה תרבותית שזוכה ליחסי ציבור ולהערכה רבה. 

עם השנים השתנה גם טעמו של קהל האספנים בארץ ושל אנשי עסקים מובילים, וכך לדוגמה האמנים  נפתלי בזם, סיגלית לנדאו, קדישמן, רובין, סימון, שטרייכמן, סטימצקי, זריצקי, קופפרמן ואחרים הופכים או עשויים להוות לנכסי השקעה טובים יותר מקרנות סל ובוודאי מאג"ח.

יועצים פיננסים רבים חוזים שאפיק ההשקעה באמנות ימשיך לשגשג ולהפיק תשואות גבוהות, כשהערך המוסף היה ויהיה תמיד – התשוקה לתחום וההנאה שבהחזקת יצירה איכותית ומובילה.

מתוך: ידיעות אחרונות, מעריב.

לדף האמן של קדישמן 

לדף האמן של נפתלי בזם

לדף האמן של יוחנן סימון

לדף האמן של משה קופפרמן

לרשימת כל האמנים הישראלים בגלריה  

לכתבה נוספת על אמנות כאפיק השקעה (גלובס)