הכלים של יוסל ברגנר מסמלים האנשה מטאפורית למצב אנושי, הם תמיד מספרים איזשהו סיפור כשביצירות אלו הסיפור האישי שלו משולב עם הסיפור הרחב יותר של יהדות אירופה.
ברגנר העביר את מרבית ילדותו אצל סבתו בגליציה, פולין, כשצעצועיו היחידים היו כלי המטבח: פומפיות, בקבוקים ריקים וקנקנים למיניהם. בהיותו ילד בעל דמיון מפותח, התייחס אליהם ברגנר כאל חבריו והעניק לכל אלו תכונות אנושיות עד שהחל לראות בהם תווי פנים ותכונות אופי. ברגנר שב וטען כי על מנת להיות אמן, יש תמיד לשמר את הילד הפנימי, ואכן גם כשבגר, עדיין הצליח להפיח בציוריו את אותה ההתלהבות הילדותית ועדיין טווה עלילות כשכליו מגלמים את הדמויות המשתתפות.