שמעון אבני, יליד פריז בשנת 1932, הוא צייר ישראלי שיצירתו נעה בין הפשטה, דמויות ומראות נוף. לאורך עשרות שנות עבודה פיתח שפה של כתמי צבע, קווים ומבנים משתנים, שבהם הזיכרון האישי והתגובה לאירועי ההווה מקבלים ביטוי חזותי. לצד עבודתו בסטודיו עסק בהוראת אמנות במוסדות שונים בארץ. ציוריו אינם מבקשים בהכרח לשחזר מראה מסוים, אלא לבחון את האופן שבו חוויה נעשית לצבע, לתנועה ולצורה.
ילדותו בצרפת עברה בצל מלחמת העולם השנייה. בתקופת השואה שהה בבית יתומים נוצרי, ובשנת 1948 הגיע לישראל במסגרת עליית הנוער. בהמשך חי בקיבוץ רעים. המעבר בין ארצות, שפות ומסגרות חיים, לצד חוויית הפרידה מן המשפחה, עמד ברקע עיסוקו בשייכות ובחיפוש אחר בית. בטקסטים שנכתבו על עבודתו נקשרו הדימויים והמבנים המופיעים בציוריו גם לאותם זיכרונות מוקדמים ולתחושת ארעיות שלא נעלמה עם ההתבססות בארץ.
את הכשרתו בציור רכש בישראל אצל אמנים המזוהים עם התפתחות ההפשטה המקומית, ובהם יוסף זריצקי, אביגדור סטימצקי, חיים קיווה ויחזקאל שטרייכמן. לאחר מכן המשיך ללמוד בצרפת ובאיטליה, בין השאר באקדמיית גראנד שומייר ובבוזאר בפריז ובאקדמיה לאמנויות ברומא. הוא עסק גם בלימודי צילום וטלוויזיה. המפגש בין ההוראה שקיבל בארץ לבין ההתנסות האירופית ליווה את גיבוש דרכו, בלי לצמצם אותה לנאמנות לסגנון אחד.
כבר בראשית שנות השישים הציג בגלריות בפריז, בתל אביב ובירושלים. בשנת 1963 השתתף בתערוכה 'צורה היום', שאצר יונה פישר בבית הנכות הלאומי בצלאל והוקדשה לעשרה אמנים צעירים. בשנת 1973 נערכה תערוכה מעבודותיו במוזיאון תל אביב לאמנות, שכללה ציורי שמן, גואש ורישומים. במקביל לפעילות התצוגה לימד בבצלאל, במדרשה למורים לאמנות ובמכון אבני, וכן פעל במסגרות הוראה ומרכזי אמנות ברחובות ובבאר שבע.
היחסים בין דימוי מזוהה לצורה חופשית חוזרים בציוריו. דמות, עץ או קטע נוף עשויים להופיע לרגע בתוך מארג של כתמים וקווים, בלי להפוך לתיאור סגור. לצד הצבעוניות האקספרסיבית יש בעבודתו גם צורות גאומטריות, אזורים מרוסנים ושילובים של טקסט. הוא מחליף מצעים, חומרים ופורמטים, ומאפשר למקריות להשפיע על מהלך העבודה. ההומור והאירוניה העצמית המלווים חלק מן הציורים מתקיימים לצד נושאים של זיכרון, חרדה והתמודדות.
בתערוכה 'עשרים וארבע צורות לשעת חירום', שהוצגה בבית האמנים בתל אביב בשנת 2021 באוצרות רון ברטוש, ניכרה תגובה לסגרי הקורונה ולמציאות הביטחונית. אבני הציג ציורים קטנים, מצומצמים בצבעיהם אך עשירים בשכבות חומר. המבנים שבנה בהם נקראו כמקומות מחסה וכמרחבים של התכנסות. התערוכה גם חזרה, ממרחק של כמעט שישה עשורים, אל שאלת הצורה שהעסיקה את משתתפי 'צורה היום', והציבה אותה בתוך מציאות היסטורית אחרת.
בתערוכה 'ממשיך לרקוד' בשנת 2024, באוצרות גבי יאיר, הוצגו עבודות מן השנים האחרונות שהעידו על המשך החיפוש בציור. יאיר הדגיש את המעבר בין טכניקות ואמצעי תצוגה ואת השילוב בין פעולה ספונטנית למיומנות נרכשת. בחלק מן העבודות נפגשו דמויות, מוטיבים מן הנוף, צורות הנדסיות וכתב. ריבוי האפשרויות הזה מאפיין את דרכו של אבני: הציור נשאר פתוח לעיבוד נוסף ולקריאה משתנה, גם לאחר שנים רבות של עיסוק באותן שאלות יסוד.
