דמות עם כובע

יוסל ברגנר (1920-2017) היה צייר, מאייר ומעצב תפאורות ותלבושות, חתן פרס ישראל לציור. הוא נולד בווינה וגדל בוורשה, בביתם של המשורר ביידיש מלך ראוויטש והזמרת פניה ברגנר. הספרות, המוזיקה והסיפורים שספג בילדותו ליוו את יצירתו לאורך חייו. בעולם הציורי שפיתח נפגשו זיכרונות מאירופה, חוויות ההגירה והחיים בישראל עם דמויות תיאטרליות וחפצים יומיומיים שקיבלו נוכחות אנושית.

את ראשית הכשרתו בציור קיבל בוורשה אצל הירש אלטמן. בשנת 1937 הגיע לאוסטרליה, על רקע האנטישמיות הגוברת באירופה, ולמד בבית הספר לאמנות של הגלריה הלאומית של ויקטוריה במלבורן. הוא התקרב לאמנים שפעלו בעיר, ובהם ארתור בויד, אלברט טאקר ונואל קוניהן. בציוריו מאותה תקופה הופיעו רחובות ושכונות עניות, פועלים ואוסטרלים ילידים. הרגישות לעקירה ולעוני נקשרה אצלו בזיכרון החיים היהודיים באירופה, והייתה חלק מתרומתו להתפתחות הציור החברתי באוסטרליה.

במלחמת העולם השנייה שירת בצבא האוסטרלי, ולאחר מכן המשיך בלימודי האמנות. בשנת 1948 עזב את אוסטרליה ונסע לאירופה ולצפון אמריקה. ב-1950 השתקע בישראל עם אשתו, הציירת אודרי ברגנר. השניים התגוררו תחילה בצפת, ובשנת 1957 עברו לתל אביב. בעיר נעשה ברגנר חלק מחוגי האמנים והסופרים שהתכנסו בקפה כסית. הציור הגדול שיצר עבור בית הקפה הורכב משישה לוחות, והפך את קיר המקום לזירת התרחשות דמיונית של דמויות וחלונות.

בציוריו הבשלים בנה ברגנר שפה של משלים חזותיים. פומפיות, סירים, פירות וצעצועים הופיעו לצד ילדים, נגנים, ליצנים ודמויות הלבושות כאילו עמדו לעלות לבמה. כלי המטבח לא שימשו רק אביזרים בתוך טבע דומם, אלא נעשו משתתפים בסיפור: לעיתים מרחפים, מתקבצים או ניצבים בתנוחות המרמזות על יחסים אנושיים. לצד הומור ואבסורד נשמרה בציורים תחושה של פגיעות וגעגוע. ברגנר עצמו הסתייג מן ההגדרה הסוריאליסטית שהוצמדה לחלק מעבודותיו, אף שהמצבים החלומיים היו מרכיב בולט בהן. בין ציוריו המוכרים: ״אוכלי הפרפרים״, ״שולחן ערוך״ ו״ארבע נשים״.

הקשר בין אמנותו לספרות ולתיאטרון התבטא גם בעבודתו מחוץ לציור השמן. הוא אייר ספרים רבים, ובהם ״טוביה החלבן״ של שלום עליכם ו״מזל דגים״ של ש״י עגנון, ויצר רישומים בהשראת כתבי פרנץ קפקא. הוא עיצב תפאורות ותלבושות לתיאטרון העברי ולתיאטרון ביידיש, ובמיוחד נקשר בעבודתו של המחזאי ניסים אלוני. המפגש ביניהם פעל לשני הכיוונים: ציוריו של ברגנר, ובהם דימויי פרפרים ודמויות טקסיות, היו ממקורות ההשראה למחזה ״הכלה וצייד הפרפרים״.

ברגנר הציג בישראל ומחוצה לה, לרבות בביאנלות בוונציה ובסאו פאולו. בשנת 1980 הוענק לו פרס ישראל לציור. ב-1985 נערכה בגלריה הלאומית של ויקטוריה תערוכה רטרוספקטיבית רחבה של עבודתו, ובשנת 2000 הוצגה רטרוספקטיבה במוזיאון תל אביב לאמנות. בשנת 2013 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. הוא נפטר בתל אביב בינואר 2017. יצירתו מחברת בין פרק משמעותי באמנות האוסטרלית לבין עשרות שנות עשייה בישראל, שבהן העניק לזיכרון, לנדודים ולסיפור האנושי צורה ציורית אישית ומזוהה.