משה שטֶרנשוּס יליד 1903, היה פסל ומורה לפיסול.
בשנת 1926 שטרנשוס הגשים את חלומו כשעלה לארץ והחל את לימודיו בבצלאל.
בין 1930השנים ל-1934 השלים את לימודיו בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות דקורטיביות (École nationale supérieure des Arts Décoratifs). שטרנשוס התמקד בפיסול, אנטומיה פלסטית וארכיטקטורה. הוא סיים את לימודיו עם עיטורי כבוד ואף נבחר להציג בסלון הסתיו(Salon d'Autumn) ובסלון האמנים הצרפתיים (Salon des Artistes Français) בפריז.
שטרנשוס השתתף באופן קבוע בתערוכות קבוצתיות של אגודת הציירים והפסלים ושל אמני ישראל ובשנת 1947 הצטרף לקבוצת "אופקים חדשים" והחל להציג עם הקבוצה שחרטה על דיגלה את האמנות האוונגרדית של הפשטה צרופה. למרות השתייכותו לקבוצה, שטרנשוס לא עבר למופשט מוחלט ושמר על זיקה חזקה למציאות. נושאי יצירתו עסקו בעיקר בגוף האדם, בעולם החי, דימויי האם והילד וסיפורי התנ"ך.
שטרנשוס נמנה על מקימיו של מכון אבני וניהל את מחלקת הפיסול. הוא היה מראשוני פסלי המופשט בארץ ויצירותיו משולבות בבניינים ובמתחמים ברחבי הארץ.
שטרנשוס זכה פעמיים בפרס דיזנגוף מטעם עיריית תל אביב וב- 2001 נערכה תערוכה רטרוספקטיבית של יצירותיו במוזיאון תל אביב.
הוא הלך לעולמו בשנת 1992 בתל אביב.
גדעון עפרת כתב במאמרו על שטרנשוס, "כיוון שמעטים ביותר פסליו הציבוריים, מוכר שטרנשוס בעיקר כמי ששימש מורה לפיסול במכון אבני במשך עשרות בשנים. כפסל, אף שזכה פעמיים בפרס דיזנגוף (1954, 1956) נותרה יצירתו עלומה למדי... מעולם לא לחם להכרה כל שהיא, הגם שיש לראותו כאחד האבות הגדולים של הפיסול המופשט בארץ...משקיף שטרנשוס על דורות של פסלים, רבים מהם תלמידיו, שפרצו אל במת האמנות וזרקוריה בעוד הוא ספק נהנה מהצללים, ספק משלים עמהם."