נולד בקובנה, ליטה בשנת 1906, היה מן הבולטים שבאמני ההפשטה בציור הישראלי ומראשי קבוצת "אופקים חדשים". על יצירתו זכה בפרס ישראל לציור לשנת 1990 וזכה בפרסים רבים נוספים.
בשנת 1924 עלה לארץ ישראל ולמד אמנות ב"בצלאל" ביחד עם אריה ארוך, משה קסטל, אביגדור סטימצקי, מאיר גור אריה, איור אצל זאב רבן ועוד. עם סיום לימודיו בשנת 1926, יצא לאירופה ולמד בין היתר אדריכלות במשך שנה בפריז ובשנים 1928 עד 1931 למד באקדמיה לאמנות בפירנצה, איטליה.
שטרייכמן התגורר בתל אביב, שם הכיר את צילה הכהן-וואלק והשניים נישאו בשנת 1937. ניתן לראות את ישיבתה כדוגמנית עבורו בהרבה מיצירותיו.
מרבית יצירותיו בשנים הראשונות בארץ ישראל היו בנושאים מסורתיים כגון ציורי דיוקן, עירום נשי ותיאורי פנים אחרים. מיעוט מיצירותיו כלל גם תיאורי חוץ. סגנון הציור שפיתח היה מודרני באופן מובהק, והתבסס על משיכות מכחול אקספרסיביות ועל צבעים כהים.
בשנת 1945 פתח ביחד עם הצייר אביגדור סטימצקי, בית ספר פרטי לציור תחת השם "סטודיו" שפעל עד שנת 1948. כמורה, קידם שטרייכמן את האמנות המודרנית בארץ ישראל.
בשנת 1948 היה שטרייכמן ממייסדי קבוצת "אופקים חדשים" יחד עם זריצקי וסטימצקי, הייתה זו קבוצה שהשפיעה רבות על אופי הציור "הישראלי המודרני". הוא הציג בכל התערוכות הקבוצתיות של הקבוצה והן אף הוצגו במסגרת התצוגה הישראלית בביאנלה של ונציה. שטרייכמן השתתף בתצוגות קבוצתיות נוספות בוונציה בשנים 1952 ו-1966.
הוא השתתף בעשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות בין היתר במוזיאון תל אביב וישראל.
הוראה:
1936 ציור בבתי ספר
1941 ציור קיבוץ אשדות יעקב
1943 מכון אבני, תל אביב
1945-1948 בי"ס פרטי לאמנות - "סטודיו"
1954-1979 מכון אבני, תל אביב
הוא זכה בפרסים רבים וביניהם:
1941 פרס דיזינגוף, תל אביב, כך גם ב-1944, ב-1954 וב-1969.
1956 פרס רמת גן
1968 פרס מועדון מילוא
1974 פרס סנדברג לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
1981 יקיר תל אביב
1986 פרס ההסתדרות
1990 חתן פרס ישראל לציור
שטרייכמן נפטר בתל-אביב בשנת 1993.
יצירותיו נמצאות באוספים ובמוזיאונים רבים וחשובים בארץ ובעולם.