לאה ניקל נולדה בשנת 1918 בז'יטומיר שבמערב אוקראינה ועלתה ארצה עם הוריה בשנת 1920 בהיותה בת שנתיים. בשנת 1950 יצאה לפריז ויצרה שם עד שנת 1961. בתקופה מכריעה באמנות האירופית שלאחר מלחמת העולם השנייה, הושפעה ניקל רבות מהאוירה הקוסמופוליטית ששרתה בפריז והתערתה בחיים האמנותיים שם. משנת 1954 חל מפנה ביצירתה, היא התוודעה לסגנון "טאשיזם" המבוסס על ציור מופשט, זרימה והתזת צבע. למרות העבודה בסגנון זה, היא בנתה ביצירותיה קומפוזיציה מאורגנת, ובצבעוניות נפלאה. ניקל הרבתה להשתמש בטכניקות של חריטה, ציור באצבעות, טפטוף ושרבוט.
באותה שנה הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריית קמרינסקי בתל אביב. תערוכת היחיד הראשונה שלה בפריז הוצגה ב-1957 בגלריית קולט אלנדי (Galerie Colette Allendy).
פרסים והוקרה:
• פרס שגרירות ישראל בפריז בתערוכת "ציורים ישראליים בפריז".
• פרס משרד החינוך והתרבות לציור, 1968
• פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל, 1972
• פרס דיזינגוף, 1982
• מדליה מטעם אונסקו על פעילותה בסדנה ניסויית בניצה, צרפת 1985
• פרס גמזו, 1987
• פרס ישראל לציור, יחד עם מנשה קדישמן, 1995
• תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מטעם מכון ויצמן למדע
• עיטור אבירת מסדר האמנויות והספרות מטעם שר החוץ הצרפתי, 1997
יצירותיה נמצאות במוזאונים ובאוספים רבים בארץ ובעולם.