"אופקים חדשים"
כינויה של קבוצת אמנים חשובה שפעלה בישראל בשנים 1948 עד 1963. חברי הקבוצה ביקשו לעודד את השפעת האמנות הבינלאומית על האמנות החזותית בישראל.
כך הוקמה קבוצת אופקים חדשים:
בשלהי 1942 התקיימה "תערוכת השמונה" בבית "הבימה" ובה הוצגו עבודותיהם של אריה ארוך, אהרון גלעדי, צבי מאירוביץ, אברהם נתון, אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן. 5 שנים לאחר מכן התקיימה תערוכה נוספת- "תערוכת השבעה" במוזיאון תל אביב, בהשתתפות האמנים ארוך, גלעדי, מאירוביץ, נתון, שטרייכמן, יעקב וכסלר ויוסף זריצקי. האמנים הללו שאפו ליצור אמנות מודרנית בהשפעה אירופית ויצירת סגנון מקורי, ששורשיו במציאות הישראלית. תוך כדי רצון לשינוי טבעה של האמנות המקומית.
בשנת 1948 הוזמנו קבוצת אמנים ישראליים להציג את עבודותיהם בביאנלה של ונציה. זריצקי, שכיהן כיו"ר האגודה באותה עת, החליט לבחור על דעת עצמו את רשימת האמנים המשתתפים זאת, בשל חששו מפני בחירתם של אמנים "בינוניים" על ידי הכלל. הדבר עורר שערורייה ובאסיפה הכללית של האגודה הוחלט על הרחקתו של זריצקי מן האגודה. בתגובה להאשמות, הודיעו כמה אמנים ובהם קסטל, שטרייכמן וסימון על פרישה מיידית מן האגודה, והזמינו את זריצקי להקים אגודה עצמאית.
פעולותם הראשונה של האמנים הפורשים היתה החרמת התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל שחנכה את בית האמנים החדש בתל אביב. בנובמבר 1948 הציגה הקבוצה החדשה תערוכה במוזיאון תל אביב תחת השם "אופקים חדשים".
בשנת 1950 אישרה התנועה נוסח של תקנון מטרותיה: "טיפוח אמנות פלסטית מקורית, תוך הקפדה על רמה גבוהה והזדהות עם אמנות זמננו הנושאת את רעיון הקדמה".
שלושת האמנים הבולטים בקבוצה והמזוהים עמה יותר מכל הם יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. בהעדפתם את האוניברסלי על המקומי, השפיעו חברי הקבוצה על כל הפעילות האמנותית בארץ. זריצקי הסביר בקטלוג התערוכה הראשונה של הקבוצה כי מטרתה היא "להסביר לקהל את דרכיה וצורותיה של האמנות החדשה, ולהחדיר בו ערכי אמת אלה ולמען יוכל לעכלם ויצעד קדימה יחד איתנו".
מקור ההשפעה החזק על חברי הקבוצה הייתה האמנות האירופית המופשטת ובייחוד השפעת האמנות הצרפתית של פיקאסו ובראק אשר היו מחלוצי ההפשטה. השאיפה לאוניברסליות, הביאה את האמנים להתרכז באמנות שנחשבה בעיניהם באותה עת כאוונגרד אמנותי מתקדם. התנועה הציגה גרסה מקומית לסגנון הציור המופשט שהיה מפותח באירופה ובארצות הברית זה מכבר. רוב חברי הקבוצה לא הגיעו לאמנות מופשטת "טהורה", אלה להפשטה בעלת זיקה לנוף המקומי.
סגנון הציור האקספרסיבי של הקבוצה, שימש פעמים רבות מסגרת לציור בעל מאפיינים לאומיים שונים.
יצירות של מספר אמנים בודדים שהיו מבכירי הקבוצה:
הצייר יוסף זריצקי יצר בשנים אלו, לדוגמה, סדרות של ציורים הנושאים שמות של יישובים וקיבוצים כגון "תל אביב מבעד לחלון" ו"נוף שנות ה-40" ובהם הפשטה צורנית של הנוף.
ליצירותיו המוצגות בגלריה לחץ כאן
גם האמן יחזקאל שטרייכמן נהג לכנות את יצירותיו בשמות נופי ערים "נוף תל אביב" ואזכורים תנכ"יים כמו יצירתו "דוד וגולית- שנות ה-50" ועוד.
ליצירותיו המוצגות בגלריה לחץ כאן
מרסל ינקו, השתתף בביאנלה של ונציה ב-1952 וארגן את הקבוצה ואת קבוצת היצירה האמנותית של כפר האמנים בעין הוד. ינקו פיתח סגנון פיגורטיבי-אקספרסיבי בסדרת "הקומפוזיציות" המפורסמת ובעצמים הימיים.
ליצירותיו המוצגות בגלריה לחץ כאן
ליצירותיו של אביגדור סטימצקי המוצגות בגלריה לחץ כאן