יליד 1942, עלה ארצה מעירק בשנת 1951 בהיותו ילד בן 9.
כמה מיסודות הציור למד במכון "אבני", אך לא התמיד ברכישת דעת מקצועית והעדיף את האוצר הבלום בו עצמו. על כך כתבה שרה ברייטברג ב"דבר" "...הוא תופעה בציור הישראלי, בעל אינטואיציה נדירה ויקרה מאוד. בשלות צייר בלתי רגילה...". יגאל צלמונה כתב: "...צייר מן הרציניים באמני הדור הזה".
כבר בשנת 1975 זכה לתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב.
בסוף שנות ה – 60 ובמהלך שנות ה – 70 התמקדה יצירתו בדמויות שנלקחו מהחיים בכפר ומן הדמיון. הן לבשו ופשטו צורות שונות, לעיתים דמויות בני אדם ולעיתים ציפורים, דגים ודמויות נאיביות אחרות. בתקופה היותר מאוחרת, שכבות הצבע נהיו עבות ואזי מסג עבר וחרט בציפורניו לתוך הצבע כדי לשוות לו עומק.
אורח חייו ויצירותיו לכאורה פשוטות. ביצירותיו הוא מביע את תחושתו בעיקר לאדם ולנוף ממבוכי דמיונו, בשפתו הוא ובפריזמה האישית שלו. ביצירותיו הוא חושף עולם פנימי עשיר ומגוון, את נשמתו ואת תשוקתו לחיפוש האמת שלו ללא התחנחנות או ניסיון למצוא חן.
ציורי הנוף שלו יפים, העצים שלובים בהם, צבעים חומים, אפורים וירוקים, שרויים במין ערפל כשגגות אדומים עולים ומבצבצים מהם. לעיתים יחרוץ בבד יצירות אלו כאילו רצה ליצור עוד משהו, אולי נפחיות, אולי חידה, הכל בהרמוניה מושלמת.
הציג בתערוכות רבות וחשובות, ביניהן במוזיאון תל אביב ובמוזיאון בתפן.
יצירותיו נמצאות באוספים רבים וחשובים בארץ ובעולם.