נולד בשנת 1934 בירושלים. אלי הוא אוטודידקט שספג את המודרניזם מיצירות אמנים בינלאומיים חשובים, ובעיקר מד"ר משה שפיצר ורודולף הושטטלר.
הוא מצייר בסגנון מופשט לירי ולעיתים ימצאו ביצירותיו אלמנטים פיגורטיביים, תוך שהוא לוכד צלליות של דמויות, פנים ונופים, ומעלה אותם על הבד בשפתו שלו: בוטחת, עניינית, אימפולסיבית, ברורה. יש שהוא מטפטף קווים ונקודות בסגנון ג'קסון פולוק, לעיתים הוא מצמיד ניירות או בדים בסגנון קולאז'.
על פי רוב, יחפש אלי בדי שק גדולים בעלי מירקם גס. הוא "מאלף" את הבדים לתוך תהליך היצירה. לשק ביצירותיו תפקיד חשוב שנועד להדגיש את דו-מימדיותו. לעיתים הוא מצייר ב"כתב יד" רגיש ופיוטי ולעיתים בצבע עז ומתפרץ. הוא משחק בין ציור מינימליסטי לירי לציור גדוש רוחניות.
מתוך דבריו של מנשה קדישמן על אלי גלעד:
"אלי חי בעולם האמנות, והאמנות היא חייו. נדמה שאלי מצייר את הנופים כמו ציפור שמשאירה סימנים באוויר, שהיא מרחפת או שהיא בורחת מגל בים סוער, או דואה וחולמת, ואם היא לא משאירה סימנים, נשארים הזכרונות. במסעות של אלי, כל ציור הוא חלום חדש ושיר חדש לאור ולעולם שבו אנו חיים. מוסיקה היא אבסטרקטית, צבע הוא אבסטרקטי. בשילוב של שתיהן ביצירה שלו, הוא קיבל המון חופש והדברים יוצאים מתוכו החוצה כמו מעיין".
אלי הציג בעשרות תערוכות וזכה לשבחים רבים.
הוא נפטר בשנת 2017.
יצירותיו נמצאות באוספים רבים בארץ ובעולם.